שיעורי בית בהיסטוריה

תכנית השלום האמריקנית בולטת לרעה בהיותה הפסד צורב עבור שני הצדדים: הן עבור העם הפלסטיני, בתוכו גם הערבים אזרחי ישראל, והן עבור אזרחיה היהודים, החפצים עדיין לשמור על ערכיה הדמוקרטיים של המדינה

Flash 90

בתי היא תלמידת כיתה ו' בבית ספר יסודי בטייבה. לפני כמה ימים, אחרי פרסום תוכנית המאה שבה מופיע הסעיף "החזון שוקל את האפשרות, בהסכמת הצדדים, ש[יישובי המשולש] יועברו לשליטת המדינה הפלסטינית", היא חזרה מיום הלימודים והכריזה שאת המטלות שקיבלה במסגרת שיעורי העברית היא לא מתכוונת לבצע. כשניסיתי לברר איתה מדוע, היא הסבירה לי בפשטות: "גם ככה הולכים לגרש אותנו מכאן לרשות הפלסטינית. שם אין יהודים - אז לא צריך ללמוד עברית". תחושה זו איננה נחלתה של בתי בלבד. היא משקפת במידה רבה את הלך הרוח בחברה הערבית ביחס לתכנית, בעיקר בקרב הדור הצעיר: ייאוש, תסכול וחוסר תוחלת.

האם ניתן לבוא בטענות אל הדור הצעיר, ובכללם בתי, ולהלין על תחושותיהם? אני סבורה שלא. האפשרות שנותרה לי הייתה ללמד אותה שיעור קצר בהיסטוריה, במקום שיעורי הבית בעברית.

סיפרתי לה שמראשית דרכה, השתעשעו קברניטי המדינה ברעיון הטרנספר לאזרחי המדינה הפלסטינים שנותרו בשטחה לאחר מלחמת 1948. הם קיוו שבחסות מלחמה נוספת, ניתן יהיה לדחוק את הסרח העודף של ישראל אל מחוץ לתחומיה, אל מעבר לגבולותיה. בשלב מסוים ראשי מדינת ישראל אמנם זנחו את האפשרות האופרטיבית לביצוע התוכנית, אך חלקים מהדרג הנבחר לא וויתרו על החלום שיום יבוא ותקום מדינה יהודית למהדרין הפטורה מן העול הכרוך בנוכחותו של הציבור הערבי. אלא שעם השנים הציבור הערבי בישראל – חרף ניסיונות חוזרים ונשנים למנוע ממנו לעשות כן - העמיק את השתלבותו במדינה.

לפי מדד יחסי יהודים ערבים שפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה בספטמבר 2019, 83% מהערבים סבורים שרוב הערבים אזרחי ישראל רוצים להשתלב בחברה הישראלית ולהיות חלק ממנה: הם רוצים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה, לקחת חלק בשוק עבודה בו פועלים יהודים וערבים בכפיפה אחת, וחלקם נוטלים חלק אף בשירות המדינה. אם בשנות החמישים, בעודנו אוספים את שברי אסוננו רעיון הטרנספר לא עלה יפה - כיום, כך הסברתי לבתי, איש, גם נשיא ארצות הברית בכבודו ובעצמו, לא יצליח לעשות זאת.

כעת, לאחר שפתחתי צוהר לשיעור ההיסטוריה המזורז שהעברתי לבתי - אבקש להשיא עצה קטנה לנפשות הפועלות לגיבוש הסכם השלום. המשימה המרכזית המוטלת על הצדדים להסכם שלום צריכה להיות ניסוח נאום הניצחון של הצד השני למשא ומתן. בלי ששני הצדדים יוכלו להציג לראווה את ההסכם שגובש כהצלחה, כהזדמנות לשגשוג ופריחה וכניצחון – דינו של התהליך כולו להיכשל. תוכנית המאה בולטת לרעה בהיותה הפסד צורב עבור שני הצדדים: הן עבור העם הפלסטיני – בתוכו גם הערבים אזרחי מדינת ישראל, והן עבור היהודים אזרחי מדינת ישראל החפצים עדיין לשמור על ערכיה הדמוקרטיים של המדינה. אכן, על שני הצדדים מוטלת החובה להיות נכונים לוויתורים כואבים. אני, כמו רבים מחברי וחברותי המשתייכים לציבור הערבי בישראל לא מוכנה לוותר על כך שבתי תשתלב כשווה בין שווים במדינת ישראל – לצד מדינה פלסטינית ריבונית. לכן הצעתי לבסוף לבתי היקרה - למרות הכול, עלייך לגשת ולהשלים את שיעורי הבית בעברית.

פורסם לראשונה בהארץ.