חסינותם של גורמי אכיפת החוק מתביעות לשון הרע

בשנים האחרונות אנו עדים להתגברות התופעה של חשודים ונאשמים בפלילים הנוקטים צעדים משפטיים נגד אנשי רשויות החקירה והתביעה בגין פרסום לשון הרע בעניינם. כיצד יכולים עובדי הרשויות להתגונן מפני תביעות אלו ומהו הדין הרצוי? קראו את מחקרו של אלעד פלד.

תקציר

בשנים האחרונות אנו עדים להתגברות התופעה של חשודים ונאשמים בפלילים הנוקטים צעדים משפטיים נגד אנשי רשויות החקירה והתביעה בגין פרסום לשון הרע בעניינם. המחקר מבקש לבחון את הדרכים שבהן מוקנית לרשויות אלה ולעובדיהן חסינות מפני תביעות כאמור ואת היקף החסינות בדין המצוי, ולשרטט קווים לדמותו של הדין הרצוי.
המחקר בוחן את טיבן של הוראות החוק העוסקות בסוגיה המתוארת, ואת היחס ביניהן, ומתווה את ההסדר הסטטוטורי הראוי בעניינה בהתחשב בשיקולי המדיניות המגוונים שהיא מעוררת. המאמר נדרש גם להשלכות המעשיות של ההסדר המוצע, תוך התמקדות בתרחיש שבו גורמי אכיפת החוק מפרסמים לשון הרע בכלי התקשורת.

המאמר מציג כמה מסקנות מרכזיות:

1. חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 אינו מעניק לגורמי אכיפת החוק הגנה הולמת מפני תביעות לשון הרע בגין התבטאויותיהם ואפילו בגין מעשיהם בעת מילוי תפקידם.

2. ההוראות הכלליות בדבר חסינות המדינה ועובדיה מפני הליכים משפטיים, המוסדרות בחקיקה, ואשר לעתים נוטים להתעלם מהן בתביעות לשון הרע, הן המסגרת המתאימה לטיפול בתביעות לשון הרע נגד גורמי אכיפת החוק. הוראות אלה מגלמות הסדר מודרני וראוי אשר מצד אחד מגן ביעילות על תפקודו של השירות הציבורי, ומצד אחר אינו מותיר בידיים ריקות אדם שנפגע מפעולה שלטונית הנגועה בפסול חמור. בהינתן השיקולים שהסדר החסינות הכללי נועד לאזן ביניהם, כך המחקר מסביר, אין הצדקה להוציא מגדרו את תביעות לשון הרע המוגשות נגד גורמי אכיפת החוק וליצור בשבילן דין מיוחד.

3. יש להכיר בכך שסמכותם של גורמי אכיפת החוק, וממילא חסינותם, חלה גם על מסירת דין וחשבון עובדתי לציבור בכל הנוגע לפעילותם ולעניינים הקשורים אליה. הם זכאים ליהנות מ"מתחם סבירות" בשקלם את טיב הנושאים המדוּוחים לציבור ובבחרם צורת התנסחות מסוימת. עם זאת, כאשר התבטאותם חורגת במידה ניכרת מן התחום הנזכר וכוללת, למשל, האשמות חסרות זיקה עניינית מספקת לנושאו של ההליך הפלילי הנדון, או שאינן מעוגנות בממצאיו, שאינן משקפות את עמדתה הרשמית של הרשות הרלוונטית, או שנוקטות מילים בוטות במיוחד, אין מקום לחסימה מקדמית של התביעה תוך פגיעה בזכותו של הפרט לשם טוב. בתרחיש כזה, שבו הפרסום אינו משרת מטרה ציבורית של ממש ונושא אופי פרטי יותר משלטוני, הנתבע זכאי להגנה - בדומה לכל מפרסם אחר - רק אם יוכיח כי הפרסום היה מוצדק לגופו.

המחקר המלא

תוכן העניינים:

מבוא
א. הדין הקיים: חוק איסור לשון הרע
ב. הדין הקיים: דיני הנזיקין והעונשין הכלליים
ג. הדין הרצוי: בין ספציפי לכללי
ד. היקף חסינותם בפועל של גורמי אכיפת החוק ושאלת הפרסום התקשורתי
ה. סיכום

ד"ר אלעד פלד הוא מרצה מן החוץ באוניברסיטת בר-אילן והיה חוקר בתוכנית המחקר עקרונות חוקתיים ויישומם.

להורדת המחקר המלא