ייצוג נשים במערכת הפוליטית: סקירה לרגל יום האישה הבין-לאומי 2025

Photo by REUTERS

העלייה המרשימה שחלה בייצוג הנשי בכנסת בין השנים 1999 ו-2015 נבלמה ובעשור האחרון התייצב שיעור הנשים סביב רמה של רבע מחברי הכנסת. גם בזירות פוליטית אחרות – כמו הממשלה והשלטון המקומי הייצוג הנשי מדשדש, במיוחד בהשוואה לדמוקרטיות אחרות.

ייצוג נשים בפוליטיקה הוא אחד מהנושאים שזוכים לתשומת לב מרובה בספרות המחקר של מדעי המדינה. הנחת היסוד היא שלנוכחות משמעותית של נשים בזירות הפוליטיות יש חשיבות רבה: היא חיונית לחברה הוגנת ואינקלוסיבית ומסייעת לביצור מעמדן של נשים בחברה ולהנחלת התפיסה הרואה בהן אזרחיות שוות ערך. מלבד זאת, מכיוון שנשים מהוות בערך מחצית מהאוכלוסייה, ראוי שהקול שלהן יהיה מיוצג באופן שווה בקבלת ההחלטות. הנִראוּת (visibility) של נשים בתפקידי מפתח משמשת מודל לחיקוי, ומעוררות השראה לנערות ונשים צעירות לקחת על עצמם תפקידי מנהיגות.

מדדים רבים מראים שהייצוג הנשי בפוליטיקה מצוי מאז ראשית המאה ה-21 במגמת שיפור רציפה. בשנת 2005 היו רק שתי מדינות בהן שיעור הנשים מקרב כלל חברי הפרלמנט עלה על 40%. עשר שנים לאחר מכן (2015) היו 13 מדינות כאלה, ונכון לראשית שנת 2025 כבר מדובר ב-27 מדינות.¹ חלק מההסבר לשיפור הזה נעוץ בעובדה שמספר מדינות אימצו מכסות ייצוג שהביאו לעלייה משמעותית בייצוג הנשים בבתי נבחרים. מעבר לכך, לאחרונה אף התרבו המקרים של ממשלות בעלות איזון מגדרי – כאלה המורכבות ממספר שווה של נשים וגברים בתפקידי שרים.

ועדיין, במדינות ספורות בלבד נסגר הפער לחלוטין ובישראל המצב לא מזהיר - העלייה שחלה בייצוג הנשי בכנסת בין השנים 1999 ו-2015 נבלמה. בעשור האחרון התייצב שיעור הנשים סביב רמה של רבע מחברי הכנסת. גם בזירות פוליטית אחרות – כמו הממשלה והשלטון המקומי הייצוג הנשי מדשדש, במיוחד בהשוואה לדמוקרטיות אחרות. סקירה זו בוחנת את ייצוג הנשים בפוליטיקה בישראל מפרספקטיבה משווה.

נשים בכנסת

כיום (ראשית מרץ 2025) מכהנות בכנסת 29 נשים. מדובר אמנם ברמת ייצוג גבוהה יותר בהשוואה לעבר הרחוק, אך גם כזו שמשקפת דשדוש. כפי שניכר בתרשים, בשלוש הבחירות הראשונות (1955-1949) עמד שיעור הנשים מקרב חברי הכנסת על כ-10%. לאחר מכן, במשך ארבעה עשורים עד שנת 1999, חלה ירידה במספר הנשים שנבחרו לכנסת, והוא נע בין שפל של 7 (1988) לשיא של 11 (1992). בין שנת 1999 ל-2015 ניכר גידול חד במספר חברוֹת הכנסת אך מאז אותן בחירות חלה התייצבות: בחמש הבחירות האחרונות מספר הנשים שנבחרו לכנסת נע בין 28 ל-30.

מספר חברות הכנסת

הערה: הנתונים מתייחסים למספר הנשים בכנסת בהיבּחרה (מייד לאחר הבחירות). במהלך הכנסת הקודמת, עקב השימוש הרחב בחוק "הנורווגי" נכנסו לכנסת עוד נשים ומספרן הגיע, במהלך שנת 2022 לרמת שיא של 35.

הסיעה שיש בה כיום את הייצוג הנשי הגבוה ביותר בכנסת היא יש עתיד, עם 9 נשים. בסיעת הליכוד מכהנות 7 נשים, אליהן אפשר להוסיף את השרות מירי רגב ועידית סילמן שהתפטרו מחברותן בכנסת במסגרת "החוק הנורווגי". במונחים יחסיים, הסיעה עם שיעור הנשים הגבוה ביותר היא מפלגת העבודה, ששלושה מארבעת נציגיה בכנסת הן נשים. ראוי לציין שבנקודת הזמן הנוכחית, אין ולו אישה אחת שעומדת בראשות מפלגה (מרב מיכאלי הודיעה על פרישתה ויאיר גולן נבחר ליו"ר הדמוקרטים). לשם השוואה, לפני קצת למעלה מעשור כיהנו 3 נשים בראשות מפלגה: ציפי לבני בתנועה, זהבה גלאון במרצ, שלי יחימוביץ' בעבודה.

נשים בפוליטיקה לפי סיעה

‏
האם שיעור הנשים בכנסת נמוך או גבוה במבט השוואתי?  אם נשווה את שיעור חברות הכנסת למדינות אחרות נגלה כי נכון להיום ישראל מדורגת רק במקום ה-103 מתוך 185 מדינות. אם נצמצם את נקודת הייחוס רק ל-38 המדינות החברות ב-OECD, נראה שישראל מדורגת במקום ה-32. כלומר רק ב-6 מדינות ייצוג הנשים בפרלמנט נמוך יותר. 

שיעור הנשים מכלל חברי הפרלמנט: מדינות ה-OECD, ינואר 2025

* הנתונים מתייחסים לבית הנבחרים היחיד או לבית התחתון (במקרים של מבנה דו-בתי של הרשות המחוקקת). מקור:  מבוסס על IPU, 2025 

הבלימה בשיפור הנוכחות הנשית בכנסת בעשור האחרון מרחיקה את ישראל משאר מדינות ה-OECD, שברובן העלייה בייצוג הנשית נמשכה בקצב מרשים גם בתקופה זו. במילים אחרות, למרות שהייצוג הנשי בכנסת מאז 2015 לא נחלש – הפער מול ממוצע ה-OECD דווקא גדל. אם בשנת 2015 הפער הצטמצם עד רמה של כ-5%, כיום, הפער הזה התרחב מחדש לכמעט 10%.

שיעור הנשים (ב-%) מכלל חברי הפרלמנט: ישראל לעומת ממוצע ה-OECD

נשים בממשלה

עד שנת 1974, האישה היחידה אשר כיהנה בממשלות ישראל הייתה גולדה מאיר. הבאות בתור להתמנות לתפקיד שר היו שולמית אלוני (1974), שרה דורון (1983), שושנה ארבלי (1986) ואורה נמיר (1992). למעשה, בין הקמת המדינה ועד לשנת 1996 כיהנו בממשלות ישראל 5 נשים בלבד. מאז השתפר המצב, ו-27 נשים נוספות מונו לתפקידי שׂרות.

שתי הממשלות הקודמות רשמו, כל אחת בתורה, רמות שיא חדשות של ייצוג נשי בממשלה. הממשלה ה-35 (ממשלת נתניהו-גנץ) שהוקמה לאחר בחירות 2020, כללה בראשית כהונתה מספר שיא של 8 נשים בתפקידי שר. מדובר היה בהכפלה של השיא הקודם. עד אז כיהנו בממשלה בנקודת זמן נתונה 4 נשים לכל היותר. הממשלה ה-36, ממשלת בנט-לפיד, שברה את השיא וכיהנו בה 9 נשים – שליש מכלל השרים. כפי שרואים בטבלה להלן, בממשלה הנוכחית יש נסיגה של ממש מרמות השיא הללו: נשים מאיישות רק 5 מתוך 30 חברי הממשלה, נכון להיום.

שרות בשלוש הממשלות האחרונות

אולם בבואנו לבחון את הייצוג הנשי בממשלה רצוי להעמיק אל מעבר למספרים היבשים. גם אם יותר נשים מבעבר ממונות לתפקיד בממשלה, הן בדרך כלל לא זוכות להיות מופקדות על אחד ממשרדי הממשלה היוקרתיים. במשרד החוץ כיהנו לאורך ההיסטוריה שתי נשים בלבד: גולדה מאיר (1966-1956) וציפי לבני (2009-2006). בשני המשרדים היוקרתיים הנוספים – הביטחון והאוצר – לא כיהנו נשים מעולם. במילים אחרות, ב-16 השנים האחרונות לא כיהנה בישראל אף אישה באחד מארבעת התפקידים הפוליטיים הבכירים (ראה"מ, ביטחון, אוצר, חוץ).

מעבר לכך, גם אם נרשם שיפור בנוכחות הנשים בממשלות ישראל, הוא איטי בהשוואה לדמוקרטיות רבות אשר בהן לא רק שחלה עלייה ברמת הייצוג הנשי בממשלות אלא אף רבו המקרים בהם כיהנו ממשלות מאוזנות מבחינה מגדרית או אף כאלה עם רוב נשי. כפי שאפשר לראות בתרשים, בפינלנד מכהנת כיום ממשלה עם רוב נשי. בנורווגיה, קנדה, שוודיה, אוסטרליה, בריטניה וספרד – מספרן שווה או כמעט שווה לזה של השרים הגברים. לעומת זאת, יש מדינות בהן הממשלה היא עדיין זירה גברית למדי: בצ'כיה רק 6% מחברי הממשלה הן נשים, ביפן - רק 10%, ובישראל מדובר על שישית.

חלוקה מגדרית של חברי ממשלות ב-20 דמוקרטיות (מרץ 2025)

נשים ב"טופּ"

מספר הנשים שהגיעו למשרה הפוליטית הבכירה במדינות (ראשות ממשלה או נשיאות) גדל מאוד בשני העשורים האחרונים. כיום מכהנות נשים בתפקיד הבכיר ב-6 מתוך 38 מדינות ה-OECD. ביניהן ניתן למנות את ג'ורג'ה מלוני (איטליה), קלאודיה שיינבאום (מקסיקו) ומֶטֶה פרדריקסן (דנמרק). כפי שניתן לראות בטבלה, מאז שנת 2012 כיהנו נשים בתפקיד ראשת ממשלה או נשיאה ביותר ממחצית (23 מ-38) מדינות ה-OECD. רשימה זו כוללת מדינות בהן בתקופה זו נשברה לראשונה תקרת הזכוכית (למשל איטליה, בלגיה, אוסטריה, שוודיה) לצד מדינות בהן כיהנו נשים בתפקיד הבכיר עוד קודם לכן (למשל בריטניה, קנדה, ניו זילנד). ב-11 מתוך 38 מדינות ה-OECD נשים לא כיהנו עדיין בתפקיד החשוב ביותר, כולל בארצות הברית, שבה שתי המועמדות הראשונות לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית הפסידו לדונלד טראמפ: הילארי קלינטון ב-2016 וקאמלה האריס ב-2024.

הפעם האחרונה בה כיהנה אישה בתפקיד הבכיר* ב-38 מדינות ה-OECD

* ראשות ממשלה או נשיאות בדמוקרטיות נשיאותיות (נשיאות טקסיות לא נכללות ברשימה).

ישראל הייתה בין המדינות הראשונות שבהן הגיעה אישה לתפקיד הפוליטי הבכיר במדינה. זה קרה עוד בשנת 1969 כאשר גולדה מאיר מונתה לראשות הממשלה. היא הייתה האישה השלישית בלבד בעולם שהגיעה לתפקיד. אולם, מאז שעזבה מאיר את ראשות הממשלה ב-1974 כיהנו בישראל 10 ראשי ממשלה גברים ואף לא אישה אחת.

סיכום

לאחר שנים רבות של עלייה, הייצוג הנשי בפוליטיקה הישראלית נמצא כיום במגמת דשדוש. השיפור בייצוג הפרלמנטרי נבלם, ואחרי רמות השיא שהושגו בממשלת בנט-לפיד, בממשלה הנוכחית יש צמצום משמעותי בייצוג הנשי. גם בזירות פוליטיות אחרות השיפור בייצוג הפוליטי הנשי מדשדש. למשל, בשלטון המקומי שיעור הנשים שנבחרו לתפקיד ראשת הרשות (ראשות ערים, ראשות מועצות מקומיות ואיזוריות) זינק בבחירות של 2018 לרמת שיא של  5.6%. אולם בבחירות העוקבות (2024) שיעור זה עלה רק באופן מזערי ל-5.8%. גם בשיעור הנשים שנבחרות לחברות מועצה ברשויות מקומיות חל שיפור איטי מדי.² בכנסת, רק אחת מבין 15 יושבי-הראש של הוועדות הקבועות היא אישה: פנינה תמנו היא יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה.

בנוסף, אין לשכוח שייצוג פוליטי משקף רק היבט אחד של שוויון מגדרי בחברה. היבט מרכזי אחר שצריך להיות מובא בחשבון קשור במעמדן הכלכלי של נשים. כאן תמונת מצבן של נשים בחברה הישראלית מעודד אף פחות: בצד שיעורי השתתפות גבוהים של נשים בשוק העבודה (מקום 17 בעולם לפי דוח מדד הפער המגדרי העולמי של שנת 2024), סובלות נשים בישראל מפערי שכר גבוהים בהשוואה לגברים המועסקים בעבודה דומה (מקום 86) ומשיעור ייצוג נמוך במשרות ניהול בכירות (מקום 85). בסך הכל, הציון המשוקלל של מדד הפער המגדרי העולמי מציב כיום את ישראל במקום ה-91 בלבד, צניחה של 8 מקומות בהשוואה לדו"ח הקודם. הסיבה המרכזית לירידה הזו היא הבלימה בייצוג הנשי בזירות הפוליטיות, בעיקר ביחס למדינות אחרות.