מוטב מאוחר: לבטל את הכספים הקואליציוניים עכשיו ולהנהיג שקיפות תקציבית מוחלטת
לצד ההוצאות הממשלתיות על מלחמת "חרבות ברזל" יידרשו הקצאות תקציביות ניכרות לסיוע לאזרחים. במקום להתעקש על מימוש הכספים הקואליציוניים, המגזריים באופיים, ולשחוק עוד יותר את אמון הציבור בממשלה, על שר האוצר לייעד אותם באופן בלעדי ושקוף למימון המלחמה ולשיקום היישובים שחרבו.
Photo by Arie Leib Abrams/Flash90
לפי הדיווחים בתקשורת הכלכלית, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' האיץ במהלך השבוע הראשון של מלחמת "חרבות ברזל" את העברת הכספים הקואליציוניים ואף סירב להמלצות הדרג המקצועי לעצור מהלך זה. במהלך השבוע השני ללחימה היה נדמה שהביקורת הציבורית עשתה את שלה וכי הזרמת כספים אלו תיעצר. ואולם כעת, בשבוע השלישי ללחימה, מתברר שהפרשייה עוד לא באה אל סיומה.
לפיכך, יש טעם לשוב ולתאר את ההשלכות ההרסניות הטמונות בהתנהלות זו של שר האוצר; ובהימנעות מעצירה מוחלטת של הזרמת הכספים הקואליציוניים – שמה שנותר מהם כעת מוערך ב-8 מיליארד שקלים – ליעדיהם המקוריים.
ראשית, מבחינת הגידול הצפוי בהוצאה הממשלתית לצורכי ביטחון. ההוצאה הממשלתית צפויה לגדול לא רק בשל הצורך לכסות את עלויות המלחמה, המצויה כנראה רק בראשיתה, ובכלל זה תחמושת וציוד למספר חסר תקדים של חיילי מילואים (עלויות אלו יורגשו במישרין בתקציב השנתי לשנים 2023 ו-2024, ובעקיפין דרך רכיב המימון בתקציב של השנים הבאות). סביר להניח שיחול גידול נוסף בהוצאה הביטחונית גם בטווח הבינוני והארוך – לאור המציאות החדשה שתיווצר לאחר המלחמה; ולאור שינוי בתפיסת הביטחון של ישראל (הגדלת שולי הביטחון לאור המאורע הטראומטי).
שנית, יידרשו הוצאות תקציביות חדשות בתחומים אזרחיים שונים, לאור פגיעה בכלכלה הישראלית; ועל-מנת לממן את השיקום של מה שכבר נפגע, בראש ובראשונה: בנייה מחדש ושיקום של הישובים החרבים ותמיכה בנפגעים הרבים, בנכים ובמשפחות השכולות. כדי לסבר את האוזן: ביום אחד נמנו בישראל כמעט פי 1.5 הרוגים מאשר בכל תקופת האינתיפאדה השנייה שארכה למעלה מארבע שנים. היקף הנזקים לרכוש עשוי להגיע, לפי הערכות, לפי שניים מן הנזק המקביל במלחמת לבנון השנייה, האירוע הביטחוני האחרון שהוגדר כמלחמה של ממש ב-20 השנים האחרונות.
שלישית, ההתעקשות על מימוש הכספים הקואליציוניים בנסיבות הנוכחיות תביא לשחיקה נוספת של אמון הציבור בממשלה – שבלאו הכי מצוי ברמה נמוכה ביותר, על רקע המחדל הביטחוני שקשור בדרכים שונות להתנהלותה של הממשלה בעשרת החודשים החולפים. אמון הציבור בממשלה הוא מרכיב קריטי של החוסן הלאומי בימות שגרה, ועל אחת כמה וכמה בעת חירום.
רביעית, הגברת העוינות והשנאה בין מחנות פוליטיים ומגזרים בחברה ופגיעה בלכידות החברתית. המחדל האדיר, וסדרת האסונות שנוצרה בעקבותיו, אמנם הביאו להתגייסות אזרחית אדירה. ואולם, בצידה של התגייסות זו ניכרת תחושה עמוקה של זעם ציבורי. בהתחשב באופיים המגזרי של הכספים הקואליציוניים, המשך הזרמתם כמתוכנן טומנת בחובה את הפוטנציאל שזעם זה ייתרגם גם להתגברות של העויינות בין המגזרים.
על רקע זה, וכצעד שיש בו כדי לשמר ולחזק את אמון הציבור, רצוי שמשרד האוצר יאמץ בתקופת המלחמה מדיניות של שקיפות מרבית, ויתעד ויציג בזמן אמת, באמצעות הפלטפורמה המקוונת שכבר קיימת באתר המשרד, את השינויים שנעשו וייעשו בתקציב המדינה לצורך המלחמה, ואת הקופסאות החוץ-תקציביות שיוגדרו עבורה. מבחינתו של הדרג המקצועי, שקיפות מרבית שכזו היא בעלת ערך כיוון שיש בה כדי לגייס את הציבור כמשקל-נגד להחלטות בלתי ענייניות של הדרג הנבחר.
עדיין לא מאוחר לשנות כיוון, ולייעד מחדש את הכספים הקואליציוניים למימון המלחמה והשיקום העתידי של העוטף והכלכלה הישראלית. עדיין לא מאוחר לנקוט שקיפות מלאה ולהבהיר לציבור את עלויות הלחימה הקיימות והצפויות, ואת השינויים הדרושים לצורך מימון עלויות אלה.