יש להתנגד בתוקף להצעת החוק לפירוק לשכת עורכי הדין

הפקעת סמכויות אסדרת המקצוע מהלשכה והפקדתן בידי מועצה בשליטה ממשלתית הן מהלכים נוספים של הקואליציה, שמטרתם דה-לגיטימציה, פגיעה בעבודת מערכת המשפט ושליטה על בחירת השופטים.

Photo by Flash90

בדצמבר האחרון הגישו חברי כנסת מהקואליציה את הצעת חוק מועצת עורכי הדין בישראל, שמטרתה להעביר למועצה בשליטת הממשלה את הסמכויות של לשכת עורכי הדין. בימים האחרונים פורסם שוועדת השרים לענייני חקיקה תדון בהצעת החוק הזו, אולם מיד לאחר פרסום זה הוסרה ההצעה מסדר היום של הוועדה לשבוע הקרוב, אף שייתכן שתשוב. יש לראות את ההצעה כחלק מהמהלך לריסוק האיזונים והבלמים בדמוקרטיה הישראלית, ולהתנגד לה בכל תוקף.

הצעת החוק נועדה להפקיע מלשכת עורכי הדין את סמכויותיה לאסדר את מקצוע עריכת הדין, ולהפקידן במקום זאת בידיה של מועצה חדשה שתוקם בהצעת החוק שתהיה בשליטת הממשלה. לפי המוצע, בראשות מועצת לשכת עורכי הדין החדשה יכהן יו"ר שימנה שר המשפטים, אשר כשיר לכהונה כשופט בבית משפט מחוזי. מלבדו, יכהנו במועצה עוד ארבעה עורכי דין מהשוק הפרטי שייבחרו על ידי ועדת החוקה של הכנסת, שלושה עורכי דין עובדי מדינה שייבחרו על ידי שר המשפטים, שופט שייבחר על ידי נשיא בית המשפט העליון, שני נציגים שיבחר שר האוצר, ואיש אקדמיה, שתבחר ועדת חוקה. מתוך 12 חברי מועצה, 6 ייבחרו על ידי שרים בממשלה, ו-5 ייבחרו על ידי ועדת חוקה, כלומר על ידי הרוב הקואליציוני בכנסת. המשמעות היא שהמועצה הזו תישלט לחלוטין על ידי הקואליציה והממשלה, שהם אלה שמינו את חבריה (למשך קדנציה של ארבע שנים עם אפשרות להארכה בשנה על ידי מי שמינה את חבר המועצה).

ניתן כמובן להתמודד עם שאלת המעמד הרצוי של לשכת עורכי הדין ובדרך האסדרה הראויה של מקצוע עריכת הדין. אולם לא בכך מדובר כאן. ההקשר הכולל של הצעת החוק הוא הניסיון השיטתי של הקואליציה הנוכחית לדה-לגיטימציה ולפגיעה בעבודת מערכת המשפט (שמגולם בהצעות החוק שהקואליציה קידמה בכנסת בניסיון להחליש את הביקורת השיפוטית ולהשתלט על הוועדה לבחירת שופטים), ובשאיפה של הקואליציה להחליש כל גורם שמבזר את הכוח ובולם את כוחה הרב של הממשלה.

בנוסף לביטול מעמדה של לשכת עורכי הדין, הצעת החוק תביא להשתלטות הקואליציה והממשלה על הוועדה לבחירת שופטים ועל הליכי בחירת השופטים. לפי נוסח הצעת החוק, יתוקן הרכב הוועדה לבחירת שופטים, כך שמספר חברי הוועדה יפחת מתשעה לשבעה, בעקבות הוצאת שני נציגי לשכת עורכי הדין מהוועדה. כך יהיה, לפי המוצע, רוב בוועדה לבחירת שופטים לנבחרי הציבור (שני שרים ושני חברי כנסת לעומת שלושה שופטים) – ולמעשה לקואליציה, אם היא תתעלם שוב מהמנהג של חברות נציג האופוזיציה בכנסת בוועדה.

אולם גם אם התיקון הזה להרכב הוועדה יוסר בסופו של דבר מנוסח ההצעה (שהרי המוצע הוא תיקון של חוק יסוד באמצעות חוק רגיל ולכן לא חוקתי), ובסוף המועצה החדשה תבחר שני נציגים בוועדה לבחירת שופטים (כפי שהיום בוחרת אותם לשכת עורכי הדין) – תקבל הקואליציה כוח מוחלט בהליכי בחירת שופטים לכלל הערכאות למעט לבית המשפט העליון, וכן במינוי נשיא העליון (בפרט, אם תממש את האיומים שהשמיעו חברים בקואליציה לא לכבד את עקרון הסניוריטי). זאת, משום שמועצה חדשה זו מורכבת, כאמור לעיל, מחברי מועצה הנבחרים כמעט כולם על ידי הממשלה והקואליציה. שלושת חברי הקואליציה ושני נציגי הלשכה יהוו רוב של חמישה בוועדה לבחירת שופטים.

במלים אחרות, משמעות הצעת החוק שבנדון היא לא רק להעניק לממשלה שליטה באסדרת מקצוע עריכת הדין, אלא בעיקר להעניק לה שליטה מוחלטת בבחירת שופטים ובקידומם, באופן שיהפוך את השופטים לתלויים בחסדיה של הקואליציה המכהנת, ויפגע אנושות בעקרון האי-תלות השיפוטית.

העלאת ההצעה בנסיבות הנוכחיות, כשבעוד זמן קצר יתקיימו הבחירות למועצת לשכת עורכי הדין, היא בעייתית כשלעצמה ועלולה להיראות כניסיון להתערב בבחירות ולאותת כי הלשכה תפורק אם לא תיבחר מועצה שמשתפת פעולה עם הממשלה. בכך גם יש התערבות לא ראויה של הממשלה בבחירות הלשכה. גם אם שר המשפטים הוריד כרגע את ההצעה מסדר היום של ועדת השרים, עד שלא יתנער ממנה לחלוטין היא תישאר כאקדח על השולחן המאיים על ציבור עורכי הדין.