ההסכמים הקואליציוניים של הממשלה ה-37 | תקצוב החינוך החרדי
צמצום דרסטי בפיקוח התקציבי והתוכני של משרד החינוך, הטבות כלכליות ומסר שמתיר הדרת תלמידים הם חלק מההשלכות של סעיפי ההסכמים הנוגעים למערכות החינוך החרדיות.
Photo by Nati Shohat/Flash90
בעשור האחרון חל גידול מהיר במספר התלמידים בחינוך החרדי, בצד שינויים מערכתיים ומבניים, ובהם הקמת המחוז החרדי במשרד החינוך וייסוד זרם החינוך הממלכתי־חרדי. בשנת הלימודים תשפ"ב (2021/22) למדו בחינוך החרדי — היסודי והעל־יסודי — כ־373,000 תלמידים, שהם 25.5% מהתלמידים בחינוך העברי ו־19.5% מכלל התלמידים בישראל. המוסדות החרדיים נחלקים לכמה סוגים, על פי המעמד המשפטי והפיקוח המדינתי עליהם: רשמי-ממלכתי, רשתות חינוך (עצמאי ובני יוסף), מוכר שאינו רשמי ו"פטור". 96.5% מן התלמידים החרדיים אינם לומדים במוסדות ממלכתיים. עם זאת, בתי הספר החרדיים זכאים גם כיום למימון בהתאם לרמת מחויבותם ללימודי היסוד: הרשתות ל-100% מימון, המוכר שאינו רשמי ל-75% ומוסדות הפטור ל-55%.
"יישמרו עצמאותו, מעמדו הייחודי ותקצובו היחסי של החינוך החרדי על כל סוגיו (לרבות רשתות החינוך, מוסדות הפטור והמוכש"ר) במערכת החינוך הכללית. וזאת אף ככל ויחול שינוי ארגוני, מבני או תכני במערכת החינוך הכללית. אם תהיה פגיעה במעמד כאמור תפעל הממשלה לתיקון הפגיעה, בין אם בחקיקה ובין אם בדרך אחרת. הכל לפי העניין והצורך".
סעיף זה מקבע את מעמדו האוטונומי של החינוך החרדי ובכך אין כל חדש. הניסוח בדבר שינויים ארגוניים ואחרים בחינוך הכללי נועד למנוע מצב שרפורמה בחינוך הכללי שיש בה הטבות שכר או הטבות למורים או תלמידים (כפי שהיה למשל בעבר ברפורמת "אופק חדש" בעבר), לא תכלול את החינוך החרדי. סעיף זה "מצמיד" את החינוך החרדי לחינוך הממלכתי וזאת בתקנות החינוך הממלכתי שהוא איננו ממלכתי וגם אין בו את רמת המחויבות, המעורבות והפיקוח של משרד החינוך כמו בחינוך הממלכתי. סעיף דומה של "הצמדה" מתקיים גם ביחס לזכאות עתידית אפשרית למעונות יום בחינם במוסדות החינוך החרדי (סעיף 131).
"הממשלה תבחן את ביטול תקנה 9(ב) בתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), תשי"ד 1953."
התקנה מאפשרת מתן קנס למוסדות פרטיים למחצה, מגזרת המוכש"ר המפלים בקבלת התלמידים (הפליה כנגד תלמידות ממוצא מזרחי, תלמידים ממוצא אתיופי וכו'). אף שבפועל הסעיף לא נאכף כמעט, ביטולו מהווה מסר לפיו ניתן להפלות תלמידים.
"הממשלה תבחן את תקצובן של שעות גמולי הכנה ובחינות מבחני סאלד בהשוואה לתקצוב הכנת תלמידים למבחני בגרות. מבחני הסאלד ימשיכו להיות מתוכללים מתוך עצמאות (ע"י המרב"ד) כבעבר."
סעיף 139 מוקדש לחיזוק ותמרוץ שימוש במבחני סאלד כתחליף לבחינות הבגרות. הדרתן של הבנות, הלומדות לימודי חול מלאים, מבחינות הבגרות מהווה חסם להשתלבות ורכישת תואר אקדמי המשביח את כישוריהן וכושר השתכרותן, ומעכב אותן מלהשתלב במשרות מחוץ לקהילה.
"משרד החינוך יבחן קיום נוהל מחייב לבקרות שכר, ולפיו לא תבוצע חסימה לתמיכה ו/או לתקצוב מוסד חינוך מבלי שיתקיים שימוע למנהל המוסד. בכל מקרה, לא תבוצע חסימה תקציבית אלא באישור המנכ"ל ולאחר החלטת חשב המשרד. ככל שיוחלט קיזוז, לא יהיה גובהו יותר מגובה החוב".
סעיף זה מגביל מאוד את היכולת של משרד החינוך לפקח תקציבית או תוכנית על המתנהל במערכת החינוך החרדית. אם כיום יכולה הבקרה התקציבית של משרד החינוך לחסום תקציבים או לקצץ תקציבים בשל התנהלות בלתי תקינה, כספית, מנהלית או תוכנית (אי עמידה בתוכנית הלימודים), אפשרות זו תוגבל באמצעות שלושה כלים: קיום שימוע למנהל המוסד, "בחינה של תקצוב שוויוני" ואישור מנכ"ל ובדיקת חשב המשרד. צעדים אלה הופכים את היכולת לפקח תקציבית על מוסדות החינוך החרדי לכמעט בלתי אפשרית.
"הלימודים לתואר אקוויוולנטי יימשכו כבעבר ולא יבוטלו. יוקם צוות לבחינת הקריטריונים להכרה בלימודים, מבחנים וכו' לבחינת קבלת תואר אקוויוולנטי לצרכי שכר במערכת החינוך".
"משרד החינוך באמצעות האגף להכשרת עובדי הוראה, ייתן מענה ויאשר לימודי תעודה ללימודי תואר אקוויוולנטי במוסדות ההכשרה וההשתלמויות בסמינרים".
סעיף 144 וסעיף 145 מוקדשים לנושא ההכשרה וההכרה בתואר אקוויוולנטי. דרישות אלה מהוות המשך והרחבה של הנוהג הקיים המכיר בלימודים פנים-חרדיים מקבילים כשווי ערך לתואר אקדמי לצרכי שכר במערכת החינוך. לצד ההכרה הראויה בלימודים שווי ערך לתואר, יש לתת את הדעת אודות תמרוץ המערכות להגשת התלמידות לבחינות בגרות ותמרוץ גיוון משלחי היד של נשים חרדיות. מעיבודים לסקר כוח אדם של הלמ"ס לשנת 2015 עולה שכ-42% מהנשים החרדיות מועסקות בחינוך, יותר מכפול משיעור הנשים היהודיות שאינן חרדיות, והשכר הממוצע של נשים חרדיות פר שעת עבודה נמוך בכ-29% בהשוואה לאשה לא חרדית. שיעור הנשים החרדיות המועסקות במשרה חלקית שלא מרצון הוא גבוה, ושיעור גבוה מהן מדווחות על הפרה של זכויות בעבודה.
הסללת הנשים החרדיות לתחום החינוך יוצרת עיוות שוק של ריכוזיות גבוהה של נשים חרדיות בתחום החינוך, ולכן על כל משרה פנויה יש קופצות רבות. עיוות זה מחליש את כוחן, פוגע בכוח המיקוח שלהן ובמעמדן למול העמותות המעסיקות, שחלקן לא מהססות לנצל את חולשתן ולפגוע באופן שיטתי בזכויותיהן, בתנאי העסקתן ובשכרן. עידוד גיוון משלחי היד יוביל להעלאת שכרן ואיכות תעסוקתן הן של אלו שיבחרו במקצועות אחרים והן של אלו שיבחרו לעסוק בתחום החינוך.
"תישמר ותחוזק העצמאות הפדגוגית של רשתות החינוך העצמאי ומעיין החינוך. לצורך כך, תוקצה תקינה של פיקוח והנחיה ע"פ המפתח הנהוג במשה"ח. הרשתות יקבלו מעמד עצמאי במשה"ח (בדומה לחינוך ההתיישבותי או כל פתרון אחר, ובהתאמה להיות הרשתות עמותות על כל המשתמע מכך. סיעת אגודת ישראל אינה מסכימה למילים "חינוך התיישבותי") ולא יהיו כפופות למחוז החרדי. תיבחן מחדש החלטת הממשלה 226 (תכנית הגפ"ן של שאשא ביטון) בעניין התכנית לגמישות הניהולית במערכת החינוך, ככל שיוחלט להשאירה היא תתוקן באופן שיותאם לרשתות".
בעשור האחרון נמצא החינוך החרדי תחת אחריותו של המחוז החרדי שהוקם במיוחד לצורך זה. סעיף זה מפקיע את האחריות על החינוך החרדי מן המחוז החרדי (ומוציא ממנו 96.5% מתחומי אחריותו, ובפועל מייתר אותו) ומקים למעשה מחוז אוטונומי לחלוטין שאחראי על החינוך החרדי. כמו כן נקבע שהפיקוח יהפוך לפיקוח פנימי של הרשתות והמוסדות וימומן באופן מלא על ידי המדינה. סעיף זה מהווה את אחד השינויים הדרמטיים במבנה הארגוני של משרד החינוך ובמעמדו האוטונומי של החינוך החרדי. הוא הופך את החינוך החרדי לאוטונומי לחלוטין ואת משרד החינוך לחסר כל סמכות ביחס אליו. בה במידה הוא מייצר מערך פיקוח פנימי לחינוך החרדי, שאיננו קשור למשרד החינוך אך ממומן על ידו.
"שר החינוך יבחן מחדש את הצורך בדרישה לחידוש רשיונות לבתי הספר של רשתות החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני, המתוקצבים ע"פ חוק יסודות התקציב, על בסיס שנתי ולפי הצורך יוציא צו בעניין זה לפי סעיף 2(א)(5) ולחוק הפיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969".
בתי הספר של רשתות החינוך החרדיות חייבות כיום לחדש את הרישיונות שלהם מדי שנה. סעיף זה נועד לבטל חובה זו ובכך מפקיע מדי המשרד כלי בקרה אודות פעילותם של בתי הספר.
"הממשלה תקצה סך 15 מיליון ש"ח מדי שנת תקציב, לתאגיד החינוך העצמאי, לטובת התקשרויות של החינוך העצמאי במיזמים משותפים לפעילויות לטובת תלמידים ילדי עולים חדשים ודור שני".
יש בתי ספר של החינוך העצמאי שאינם מיועדים לאוכלוסייה חרדית אלא לאוכלוסייה של עולים חדשים, בדרך כלל בפריפריה (למשל רשת "שובו"). סעיף זה מגדיל את התקציבים להרחבת ותקצוב בתי ספר אלו שעניינם הוא בעיקר החזרה בתשובה של עולי מדינות ברית המועצות לשעבר.
"כאשר ביישוב אחד קיימים בית ספר אחד של החינוך העצמאי ובית ספר שני של החינוך התורני, יוכר כל אחד מהם כ"בית ספר יחיד". בכל הגדרות החוק הרלוונטיות יוכרו הרשתות כנפרדות ויתוקצבו ב-100% בדומה למצב בהסעות ובאגרות חוץ".
כאשר ישנו בית ספר אחד ברשות/מועצה, ישנה זכאות להסעות מכל היישוב למוסד זה. סעיף זה קובע שכל אחת מן הרשתות עומדת בפני עצמה. כך, אם יש ביישוב בית ספר אחד של רשת החינוך העצמאי ושנייה של רשת בני יוסף, כל אחד מהלומדים בהם יהיה זכאי להסעות גם אם הוא גר סמוך לבית הספר השני. הסעיף מייצר בכך דיפרנציאציה בתוך החינוך החרדי וזכאות להטבות שאינם מתקיימים בחינוך הממלכתי או הממלכתי-דתי, שגם בהם יש סגנונות שונים של בתי ספר.
"ייבחנו סמכויות הרישוי בוועדת הרישוי למוסדות קטנים במשרד החינוך, עד לתום הבחינה כאמור הכשרת מוסדות קטנים במשרד החינוך תיעשה כפי שנעשתה עד לשנת 2018".
"כל מוסדות רשתות מעיין החינוך התורני והחינוך העצמאי ייכנסו באופן מלא ובפעימה אחת לתכנית "אופק חדש" בדומה לחינוך הרגיל. הרשתות יתוקצבו בספר התקציב לשנת 2023 ויופעלו על פי "אופק חדש" בשנה"ל הקרובה (תשפ"ד). כמו כן, ההסכמים הקיבוציים והזכויות המוקנות לעובדי ההוראה החלים על המורים במגזר הכללי יחולו על מורי הרשתות".
סעיפים אלה כוללים שלושה רכיבים. האחד, הקלה במתן רישוי למוסדות קטנים, כולל בתקופה עד לאישור המלא שלהם. הרכיבים השני והשלישי הם החשובים יותר וקובעים שכל ההסכמים שנעשו בין ארגוני המורים הארציים למשרד החינוך יכללו גם את החינוך החרדי. סעיפים אלה מעניקים למורים החרדים הטבות ניכרות של עשרות אחוזים בשכר, וזאת אף שאינם חלק מארגוני המורים. כמו כן, אין פיקוח על בתי ספר אלה ביחס לקיום המחויבות של המורים לעמידה בהסכם. הסכמים אלו כוללים את אופק חדש (בתי ספר יסודיים וחט"ב) ועוז לתמורה (בתי ספר תיכוניים).
"לאור ההכרה של ממשלת ישראל ה-37 שיש לתת לכל ילדי ישראל שוויון ומתוך ההכרה בקיפוח ארוך השנים במערכת החינוך החרדי, תקבל הממשלה מיד עם הקמתה החלטה לאמץ וליישם את עקרון השוויון בין כל ילדי ישראל שהממשלה תומכת בו ותפעל ליישומו ותיקונו ככל שיידרש. לשם יישום עיקרון השוויון עליו החליטה הממשלה יוקם צוות מקצועי מטעם ראש הממשלה שבו יהיו חברים נציגים ממשרד האוצר, החינוך, השיכון ויו"ר ועדת הכספים. הצוות ישב עם נציגי הצוותים המקצועיים של: גני הילדים, מוסדות הפטור, מוסדות המוכש"ר, רשתות החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני, מוסדות תרבותיים ייחודיים, הסמינרים ומוסדות המוכש"ר הדתי לאומי. הצוות יסיים את עבודתו עד להשלמת תקציב 2023 והממשלה תראה עניין זה בעדיפות ראשונה. כלל המוסדות החרדיים יכנסו באופן מלא ובפעימה אחת החל משנת 2023 לתכנית 'אופק חדש' ו'עוז לתמורה' בדומה לחינוך הכללי, בהתאמות הנדרשות. יתר נושאי ההשוואה, כמופיע בנספח, יתבצעו לכל היותר עד 3 שנות תקציב, כאשר 60% מהסכום יתוקצב בתקציב 2023 והיתרה תתוקצב ב-20% מהסכום בתקציב 2024 ובתקציב 2025, בהתאם להערכות האוצר נכון יום חתימת הסכם זה. ככל שיתברר שהערכות משרד האוצר נכון למועד חתימת הסכם זה גבוהות מהנדרש לצורך ביצוע ההשוואה כאמור, יישום ההשוואה יואץ בהתאם. סיעת יהדות התורה מודיעה שלשם השגת השוויון יש לפעול בהתאם למפורט בנספח להסכם זה. ייערך פיקוח על מנת לוודא שההשוואה התקציבית במערכת החינוך על כל מרכיביה, לרבות פעילות חינוכית מלאה ותנאי העסקת עובדים אכן מבוצעת בפועל".
סעיף זה מפרט את סוגיית התקצוב התוספתי של החינוך החרדי וקובע שכל הרפורמות שנעשו בחינוך הממלכתי בישראל בעשרות השנים האחרונות יכללו גם את החינוך החרדי. הוא מפרט את מנגנון הכנסת תקצוב מלא של תוכניות "אופק חדש" ו"עוז לתמורה" ותוכניות אחרות לחינוך החרדי בשלוש השנים הקרובות. בנספח להסכם הקואליציוני מבואר שתקצוב החינוך החרדי יכלול שורה ארוכה של תוכניות: תוכנית ניצנים (צהרונים), תוכניות הזנה, בי"ס של החופש, תוכניות העשרה, הסעות, תוכנית ג.פ.ן. (ניהול גמיש למנהלים), שעות שילוב מטפלים ובעלי מקצוע לחינוך המיוחד, מנהלים שרתים ומזכירים, תוכניות לימי החופשות, יום חינוך ארוך וכל תוכנית אחרת הניתנת. כמו כן מופיע בנספח שחוק נהרי, הקובע מחויבות של רשויות מקומיות לממן מוסדות חרדיים, יורחב גם לגני ילדים ולמוסדות על יסודיים. החוק, שלא כלל עד היום את מוסדות הפטור, יורחב ויכלול גם את מוסדות אלה.
המשמעות של סעיף זה והרחבתו בנספח היא ביטול מעשי של היתרון שיש לחינוך הממלכתי על פני חינוך שאיננו ממלכתי בישראל. החינוך החרדי יזכה לכל תוכנית והטבה להן זכאי החינוך הממלכתי על אף שהוא איננו כזה. זכאות זו איננה מותנית באותן תנאי פיקוח ומחויבות המתקיימים בחינוך הממלכתי, כך שלמעשה מעמדו של החינוך החרדי הופך להיות טוב יותר מאשר החינוך הממלכתי. כמו כן, שינוי זה ייערך רק ביחס לחינוך החרדי ולא ביחס לחינוך מוכר שאינו רשמי אחר (חינוך כנסייתי ועוד), ועל כן הוא איננו שוויוני.