הפגיעה בארגונים האזרחיים היא סכנה ממשית לחברה

הדה-לגיטימציה שעוברים ארגונים המייצגים להט"בקים, זרמים שונים ביהדות ואף ארגונים למען אנשים עם מוגבלות, לצד החשש מהפגיעה המסתמנת במרקם היחסים בינם לבין גורמי הממשל, יחלישו את חוסן החברה.

Photo by Yonatan Sindel/Flash90

הרפורמות המוצעות במערכת המשפט, ובהן הגבלת זכות העמידה של עותרים ציבוריים לפנות לבג"ץ במקרים של הפרת זכויות אדם וחקיקת פסקת ההתגברות, יפגעו באופן משמעותי בארגונים בחברה האזרחית ובפרט ביחסים העדינים והחשובים שבינם לבין גופי הממשל. משמעות הפגיעה תהא במיוחד באותם ארגונים שתפקידם להגן על אוכלוסיות מוחלשות כגון אנשים החיים בעוני, קשישים, נשים ואנשים עם מוגבלות, כאשר רבות מזכויותיהם הוכרו לראשונה או קיבלו הגנה, בפסיקותיו של בית המשפט העליון במסגרת עתירות של ארגונים מהחברה האזרחית. שכן, השינויים המוצעים לא יאפשרו לארגונים לדרוש לתקן עוולות ולקדם צדק ושוויון עבור האוכלוסיות הללו, שנועדו עבור כולנו. אולם בכך לא מתמצית הפגיעה בארגוני החברה האזרחית. השיח נגד ארגוני החברה האזרחית, אמירות שהם "מסוכנים ועוינים", הורחב מאוד ופעמים רבות ארגוני נשים, ארגונים המייצגים להט"בקים, ארגונים המייצגים זרמים שונים ביהדות ואף ארגונים למען אנשים עם מוגבלות, נתפסים כחלק מהאיום הקיומי על ישראל. לכך יש לצרף את השינויים המבניים המתוכננים, המנתקים יחידות האחראיות על הקשר בין ארגוני החברה האזרחית לבין הממשל כדוגמת היחידה לשותפויות בין מגזריות במשרד ראש הממשלה, יחידת הגפ"ן ועוד.

חשוב לומר כי מרחב הפעולה האזרחי, הנמצא בגבולות שבין המשפחה, המדינה והשוק החופשי, שבו אזרחיות ואזרחים יכולים להתאגד ולפעול באופן וולונטרי ולהשפיע על המרחב הציבורי, הוא אבן יסוד קריטית בקיום ממשל דמוקרטי. כיום פועלים בישראל כ- 20,000 עמותות וארגונים ובזירה זו יש מקום לרעיונות ולתפיסות שונות לגבי האינטרס הציבורי. הארגונים פועלים לשינוי חברתי, יוזמים שירותים חברתיים, מפתחים ומספקים אותם למגוון אוכלוסיות בחברה הישראלית ובמיוחד לאוכלוסיות מוחלשות; הם פועלים להעלאת נושאים וסוגיות חשובות לסדר היום הציבורי ותובעים טיפול בעוולות ובחוסר צדק; במקרים רבים הם שותפים לפיתוח, קביעה ויישום של מדיניות ממשלתית מתוך הבנה כי חשוב לשמוע ולשתף גורמים המייצגים את הציבור בקביעת מדיניות כלפיו. הם מייצגים ומספקים שירותים למגוון רחב של אוכלוסיות, למשל: לצעירים חסרי עורף משפחתי, לקשישים הסובלים מבדידות; לניצולי שואה הזקוקים לסיוע רגשי ורפואי, ולמשפחות החיות בעוני. ארגונים אלה פועלים כדי שהחברה הישראלית תהא יותר מכילה, שוויונית, צודקת וחזקה עבור כלל האזרחים והתושבים בה והם כוח חברתי משמעותי המסייע לממשלה, לממשל המקומי ולקהילות לחזק את החוסן של החברה הישראלית.      

דוגמה להכרה בחשיבותם של ארגוני החברה האזרחית  עבור עבודת הממשלה, היא ההקמה של יחידת שיתופי הפעולה הרב-מגזריים שנבנתה לאחר החלטת ממשלה שהתקבלה ב-2008, הקוראת לחיזוק שיתוף הפעולה בין גורמים בחברה האזרחית, המגזר העסקי ובממשלה. אף כי היחידה אינה קובעת עבור משרדי הממשלה את צורות הפעולה וההתקשרות עם ארגוני החברה האזרחית, לפעילויותיה יש עוצמה ומשמעות רבה עבור משרדי ממשלה. היחידה מלווה ומייעצת למשרדים בהבניה אסטרטגית של תהליכים רב-מגזריים משלב התכנון ועד יישום התהליכים. לאור הרחבת התפיסה לגבי הגורמים המאיימים בחברה האזרחית, ובהמשך להבטחה של גורמים בממשלה המיועדת "לטפל" בארגונים ובפעילים כחלק מהחזרת המשילות, וזהות ערכי המדינה והיהדות, ניתן להבין את הקשר בין הקמת הרשות לחיזוק הזהות היהודית במשרד ראש הממשלה לבין חיבור היחידה לשותפויות בין מגזריות, תחת אותו הגורם במשרד.

השתתפות אזרחית בדמוקרטיה יכולה וצריכה להיעשות במגוון רחב של דרכים וצורות, גם כאלה המבקרים וקוראים תיגר על הסטטוס-קוו וגם כאלה המציעים תפיסות, גישות חדשות ושירותים מגוונים ומותאמים לצרכי קהילות רבות. לכן, פגיעה בכלים המשפטיים העומדים לרשות ארגוני החברה האזרחית, תוך אמירות שלעתים מפקפקות בזכות הארגונים להביע עמדה השונה מזו של השלטון, או בנאמנותם של הארגונים למדינה, היא מדרון חלקלק. חשוב לעצור את ההידרדרות ולהזהיר מפני הפגיעה בחברה האזרחית בכללותה.

סקר שערך לאחרונה מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה בקרב ישראלים, העלה כי רוב הנסקרים, גם באוכלוסייה היהודית במדינה (59%) וגם באוכלוסייה הערבית (77%), מתנגד להגבלת זכות העמידה של ארגונים בחברה האזרחית לעתור כנגד פגיעה בזכויות בבג"ץ. נראה כי חלק משמעותי מאזרחי ישראל מודאגים מהרפורמות המוצעות ומהפגיעה האפשרית שלהן בחייהם, ובצדק. המפתח למשטר דמוקרטי חזק, לחברה איתנה וצודקת, ולכלכלה יציבה הוא קודם כל חברה אזרחית חופשית. כזו שיש בה מקום למגוון של דעות, ושאינה מושתתת על שיח אלים ומתלהם. התהליכים שתוארו קודם לכן יחד עם תהליכי הדה-לגיטימציה המתמשכים, ההתלהמות ברשתות החברתיות, החלוקה לארגונים "טובים" מול "רעים",  הפגיעה בשיתופי פעולה שנבנו בעמל רב בין מוסדות ממשלתיים לארגונים בחברה האזרחית המייצגים אוכלוסיות מודרות,  והפגיעה בכלים המשפטיים שיש בידי ארגוני חברה אזרחית – כל אלה מסוכנים לחברה הישראלית. הכיוון המסתמן הוא לעבר חברה אזרחית מגויסת, מושתקת ומשותקת. האם זה מה שאנחנו, כלל אזרחי ישראל באשר הם, מייחלים שיהיה פה, לנו ולילדינו?