חורבן שלטון החוק

ההצעה לבטל את הוועדה לבחירת שופטים תביא לפוליטיזציה, תפגע באי תלות השופטים ובאיזון בין הרשויות. כך גם צמצום עצמאות מוסד היועץ המשפטי עלול להביא להימשכות הפרות חוק, מינויים פסולים ושחיתות ללא בקרה. מי שייפגע מביטול ההגנה על שלטון החוק בישראל יהיו כולנו.

כמו כל מוסד אנושי, הרשות השופטת ורשויות התביעה אינן מושלמות וברור שיש בהן בעיות הדורשות תיקון. אולם, ההצעות שמופרחות בימים אלה, כגון ביטול הוועדה לבחירת שופטים או מתן רוב מוחלט בה לפוליטיקאים, או פגיעה בעצמאותו המקצועית של מוסד היועץ המשפטי לממשלה, אינן שואפות לתיקון אלא לחורבן. חשוב להבין: פוליטיזציה גמורה של רשויות אלה תביא לכך שבמקום שהחוק יהיה עליון במדינה, יהיו אלה הפוליטיקאים – מהלך שיביא לריסוק ההגנה על שלטון החוק ועל זכויות האדם בישראל.

נתחיל בוועדה לבחירת שופטים. ההצעה לבטל את הוועדה ולהעביר את סמכות בחירת השופטים לממשלה ולכנסת או ההצעה להעניק לנציגי הקואליציה רוב בוועדה לבחירת שופטים, יביאו לפוליטיזציה של תהליך בחירת השופטים בישראל ויפגעו באי-תלותם המקצועית. הוועדה לבחירת שופטים בהרכבה הנוכחי הצליחה במשך שנים רבות לשמור על כך ששיקולים מקצועיים יכוונו את מינויי השופטים, ובאותה עת אפשרה לשיקולים חברתיים רחבים יותר לבוא לידי ביטוי, כגון עקרון שיקוף החברה בישראל ברשות השופטת. הענקת כוח מוחלט לממשלה במינוי שופטים תפר את האיזון העדין שהושג בהרכב הוועדה ותביא לפגיעה בעצמאותם ובאי-תלותם של השופטים שיתמנו ושל אלה המכהנים. ההצעה המופרכת להעניק שליטה מלאה לקואליציה בבחירת השופטים לבתי המשפט חורגת גם ממגמות שאנו רואים בעולם בעשורים האחרונים, גם בנוגע למינוי שופטים לערכאות הדיוניות (מגמה של אימוץ דגמי בחירה דומים לדגם הישראלי, בדמות מועצה בוחרת שחברים בה נציגים מרשויות שונות, ובה משקל רב או רוב לשופטים), וגם בנוגע למינוי שופטים לבית המשפט העליון (המגמה בעולם היא לנסות למתן את כוחה של הקואליציה בבחירת שופטים לערכאות עליונות).  כך בכל תיק יהיו שופטים 'משלנו' או 'משלהם', במקום שופטים מקצועיים.

ההצעות לבטל את הוועדה לבחירת שופטים או לתת בה כוח מוחלט לקואליציה גרועות במיוחד משום שהן מתעלמות מההקשר הרחב יותר של שיטת המשטר הישראלית. הבלמים בישראל על כוחה של הממשלה חריגים וחלשים במיוחד, הן על רקע כוחה החלש של הכנסת כגוף מפקח ומבקר, והן בכך שחסרים בישראל מנגנונים הנהוגים במדינות אחרות המגבילים את הרשויות הפוליטיות: חוקה שקשה לשנותה, שני בתי פרלמנט, ועוד. בישראל גם אין שריון בחוקה להסדרים המבטיחים את מעמדם העצמאי של השופטים, כגון קביעותם בתפקיד, מועד פרישתם, ודרכי הדחתם. פוליטיזציה של שיטת מינוי השופטים תהיה מהלך הרסני.

נעבור להצעות שנועדו לצמצם את עצמאות מוסד היועץ המשפטי לממשלה. יכולתו של היועץ המשפטי לממשלה בישראל לשמור על שלטון החוק תלויה, בין היתר, בעצמאותו המקצועית ובכך שהוא נושא משרה מהשירות הציבורי ואינו מתחלף עם חילופי הממשלה. בניגוד לכך, ההצעה להפוך את היועץ המשפטי לממשלה לתלוי לחלוטין בממשלה (לדוגמה בדרכי מינויו והדחתו), או זו הקוראת לבטל את ההלכה לפיה חוות דעתו משקפת מבחינת הממשלה את המצב החוקי – יחלישו את יכולת היועץ המשפטי לממשלה למלא את תפקידו כשומר סף על שלטון החוק. זה בעייתי מאוד – שוב על רקע חולשת הבלמים בישראל, ועלול לגרום לכך שהממשלה תוכל לפעול בניגוד לחוק ולא יישאר מי שיתריע על כך. אמנם הבלם העיקרי בישראל על כוחה של הממשלה הוא הרשות השופטת, אולם זו נחשפת רק להפרות חוק שפוגעות באזרחים העותרים לסעד. זהו קצה הקרחון המשאיר את רוב הפעילות הממשלתית מתחת לפני המים בלא שיש אפשרות מעשית לקיים לגביה ביקורת שיפוטית אפקטיבית. ללא מוסד היועץ המשפטי לממשלה, שיקפיד - לפי שיקול דעת עצמאי - לשמור על שלטון החוק, הפרת חוק, מינויים פסולים ושחיתות עלולים להימשך בלא שאף גורם בקרה יהיה ער להם.

ניתן היה עוד להמשיך – אבל התמונה ברורה. אין ספק שיש מה לתקן ברשויות אכיפת החוק. אבל אם נחריבן נגלה שאין לנו מערכת אכיפה אחרת. מי שייפגע מחורבנה ומביטול הגנתה על שלטון החוק בישראל – יהיו כולנו.