מורשתו של ח'ורי

נוכח שורת הפיגועים הרצחניים, אזרחי ישראל הערבים נתבעים על בסיס שעתי להוכיח את נאמנותם הבלתי מסויגת למדינה ולמוסדותיה בשל מעשיהם המזוויעים של בודדים, אך המקרה האחרון מזכיר כי גם על מוסדות המדינה ובכלל זה הרשויות המקומיות ומשטרת ישראל להוכיח שגם הן פועלות בנאמנות ובאופן שוויוני עבור תושביה ואזרחיה הערבים

flash 90

הצעקות "מוות לערבים" שהדהדו בזירות הפיגועים זכו לתשומת לב בעיקר נוכח העובדה שבאירוע האחרון בבני ברק היה זה שוטר ערבי, אמיר ח'ורי ז"ל, שנפל במסגרת מילוי תפקידו. צעקות אלו, רמות ככל שיהיו, אינן משקפות אלא מיעוט מקרב החברה היהודית בישראל, אך לפרקטיקה המפלה היומיומית, שנוגעת לחייהם של הערבים בישראל ולא למותם, שותפים הרבה יותר. בעוד בימים הקשים הללו, נוכח שורת הפיגועים הרצחניים, אזרחי ישראל הערבים נתבעים על בסיס שעתי להוכיח את נאמנותם הבלתי מסויגת למדינה ולמוסדותיה בשל מעשיהם המזוויעים של בודדים, דומה שהמקרה האחרון מזכיר כי גם על מוסדות המדינה ובכלל זה הרשויות המקומיות ומשטרת ישראל להוכיח שגם הן פועלות בנאמנות ובאופן שוויוני עבור תושביה ואזרחיה הערבים. אמנם, בשנים האחרונות ישנם ניצנים של שינוי: למשל במדינה, אומצו בשנים האחרונות שתי תוכניות חומש בהיקף חסר תקדים שמעידות על נכונות לצמצום פערים, אך הדרך עודנה ארוכה.

בנוף הגליל, עירו של ח'ורי, כשליש מהתושבים ערבים. למרות זאת, אין בית ספר בשפה הערבית. התלמידים הערבים שמעוניינים ללמוד בשפת אמם נאלצים לנסוע מידי יום לנצרת וליישובים סמוכים כדי לעשות כן; חלק מהאפליה מתבטא וגם נובע מהיעדר ייצוג בפקידות המקצועית בעיר: לפי דוח של מרכז המידע והמחקר של הכנסת, שיעור העובדים הערבים בעירייה הוא הנמוך ביותר מבין הערים המעורבות ועומד על 11 אחוזים. אף לא אחד מהם משתייך לנושאי המשרה הבכירים בעירייה.  למרות היחס הלקוי של הרשות המקומית לתושביה הערבים, בשנים האחרונות יותר ויותר ערבים מעתיקים את מקום מושבם לשם. באותו האופן, חרף האמון הנמוך של החברה הערבית במשטרה וטיפולה הלקוי בפשיעה הגואה בחברה הערבית בשנים האחרונות, גם אליה מתגייסים בשנים האחרונות מאות שוטרים מהחברה הערבית, ולא רק נוצרים כח'ורי: 562 שוטרים מוסלמים הצטרפו לשורותיה בין השנים 2016 – 2020 לפי נתונים שפורסמו בדוח מבקר המדינה.

למרות שיש מי שמתעקש מסיבות השמורות עימו להסביר לנו אחרת בימים אלו, ח'ורי איננו חריג בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל. רובה, כמתבטא בסקרי דעת הקהל השונים  שנערכו במכון הישראלי לדמוקרטיה בשנים האחרונות, מביע נכונות גבוהה יותר ביחס ליהודים לשכנות, לחברות ולעבודה משותפת. חבל שתזכורת זו מגיעה בהקשר כה טרגי, חבל שההכרה בתרומת אזרחי ישראל הערבים מובלטת בעיקר ביחס לשאלת השתלבותם בכוחות הביטחון, וחבל שמעשיהם של טרוריסטים בודדים מקרינים בכל פעם באופן הרבה יותר חזק ממאות אלפי אזרחים ערבים בישראל שמוכיחים מידי יום במעשים, ולא רק במענה לסקרים, כי פניהם לשלום ולחיים משותפים.

כיצד יוכלו הרשויות שעמדו במוקד הרשימה לאותת לאוכלוסייה הערבית כי הן פועלות גם בעבורם? על נוף הגליל להשוות כלל השירותים העירוניים לתושבים הערבים ובכלל זה למימוש זכותם לחינוך בשפתם. על המשטרה מוטלת אחריות גדולה לא פחות, ובראשה, לפעול באותו חירוף נפש שהפגין ח'ורי, גם לשם הצלת חייהם של תושבים ערבים, בעיקר מאימת ארגוני הפשיעה שממשיכים כל העת לגבות קורבנות. אמנם, נראה שהתוכנית למאבק בפשיעה מתחילה לתת אותותיה אך יש לבחון אותה על פני זמן כאשר נטל ההוכחה במקרה זה, שוכן לפתחה של המשטרה. מורשתו של ח'ורי, אותה חולקים רבים מקרב הערבים בישראל, היא שותפות גורל. שוויון היא תנאי בסיסי למימושה.

המאמר פורסם לראשונה בהארץ