התושבים הערבים בערים המעורבות - תמונת מצב

מחקר זה נועד לשרטט תמונת מצב עדכנית לצד מגמות ותמורות בערים המעורבות בחמישה תחומים הקשורים זה לזה בעבותות: רווחה, חינוך, השכלה גבוהה, תעסוקה ופשיעה באמצעות הצגת נתונים על ציר הזמן, אשר יסייעו לקביעת כלי מדיניות

להלן עיקרי הממצאים:

רווחה

במהלך השנים 2008–2018 חלה עלייה גדולה בהכנסה הכספית למשקי בית יהודים וערבים בערים המעורבות. יחד עם זאת, בעוד במשקי הבית היהודים בערים המעורבות העלייה על פני העשור נאמדת בכ-9,000 ש"ח, במשקי הבית הערבים בערים אלו היא הסתכמה במעט מעל 5,000 ש"ח – בדומה לעלייה שנרשמה בקרב האוכלוסייה הערבית. במילים אחרות, הפערים הלכו והתרחבו במרוצת השנים. בנוסף, הגידול  הממוצע בהכנסות – אינו משקף תמונה מדויקת, ומסתיר את העוני המאפיין מעל שליש ממשקי הבית הערבים בערים המעורבות. דהיינו, למרות העלייה בהכנסה הפרטית של חלק ממשקי הבית של ערבים בערים המעורבות, פלח אוכלוסייה משמעותי נותר מתחת לקו העוני, פי שניים וחצי ביחס לציבור היהודי, וקרוב למחצית מהילדים עניים, פי ארבעה וחצי  מהילדים היהודים בערים המעורבות. השיעור הגבוה של אוכלוסייה צעירה (בני פחות מעשרים) של ערבים בערים מעורבות לעומת יהודים (38% ו-24% בהתאמה), מלמד שמשפחות ערביות עם מספר ילדים גבוה בערים מעורבות נמצאות בסיכון גבוה יותר לחיים בעוני. יתרה מזאת, יש גם גידול בפערים בתוך קבוצת האוכלוסייה של ערבים בערים מעורבות.

מתעורר חשש כי משפחות נוספות יכנסו למעגל העוני, לאור ההוצאות הדומות של משקי הבית הערבים והיהודים בערים המעורבות לעומת גובה הכנסות שונה בתכלית – הן למשק הבית והן לפרטים. למעשה, בכל חודש נוצר גירעון נוסף בקרב הערבים בערים המעורבות, בשונה ממשקי הבית היהודים שבממוצע מצליחים לחסוך מידי חודש. ניכר כי העלייה בהכנסות של משקי בית ערבים מערים מעורבות אינה מדביקה את העלייה החדה יותר בהוצאות, מה שעלול להביא משקי בית רבים למצוקה כלכלית מתמשכת. בהקשר זה, ממצא נוסף ומטריד למדי מהמחקר הוא הכשירות התרבותית המוגבלת של מחלקות השירותים החברתיים בעיריות, אשר ככל הנראה לא מהוות כתובת משמעותית עבור האוכלוסייה הנזקקת. הפער בין יהודים וערבים בערים מעורבות במספר הפונים למחלקות הרווחה ל-1,000 נפש גדול יותר מהפער בין יהודים וערבים בכלל ארצי ללא ערים מעורבות.כל המספרים מתייחסים למספר פונים ל-1,000 נפש מתוך קבוצת האוכלוסייה, ורק לבעלי נזקקות מוגדרת. נזקקות, לפי הלמ"ס היא "הסיבה שבגללה פנה או הופנה הפרט למחלקה לשירותים חברתיים". בערים מעורבות 103.4 מול 81.4; בכלל ארצי ללא ערים מעורבות 123.1 לעומת 69. המשמעות היא שהאוכלוסייה הערבית ביישובים ערביים כן מגיעה למחלקות הרווחה הרשותיות, הנחשבות חלשות בעצמן, ולעומת זאת האוכלוסייה הערבית בערים המעורבות, שברוב הערים מצבה אינו טוב יותר ממוצע היישובים הערביים, פונה ומופנית פחות למחלקות הרווחה בעירן. אחד ההסברים שלנו לכך, שעלו גם פעם אחר פעם בדוחות מבקר המדינה, הם המספר המועט יחסית של העובדים הסוציאליים מהחברה הערבית אשר עובדים בעיריות הערים המעורבות ויכולים לתת מענה שפתי ותרבותי הולם.

חינוך

מי שתולה תקוות במערכת החינוך הערבית בערים המעורבות, שתוכל להביא למוביליות חברתית ולחלץ את "הדור הבא" מהעוני, עשוי לנחול אכזבה נוכח ממצאי המחקר. ראשית, שיעור הזכאות לבגרות של בנים ערבים בערים המעורבות עומד על פחות ממחצית – נמוך ביחס לממוצע הכללי ללא ערים מעורבות של האוכלוסייה הערבית ונמוך בהרבה ביחס לממוצע של בנים יהודים בערים המעורבות. בחינה מדוקדקת של איכות הבגרות, כפי שמשתקפת למשל בכל הנוגע לשיעור הזכאות בחמש יחידות מתמטיקה, מגלה פערים חריפים עוד יותר. הפער בין הבנים היהודים לערבים בערים המעורבות עומד על כפי שלושה (22% לעומת 7% בהתאמה) ובקרב הבנות 19% לעומת 7% בהתאמה. גם במקרה הזה, מצב הערבים בערים המעורבות נמוך יותר ביחס לממוצע הכלל הארצי של האוכלוסייה הערבית ללא ערים מעורבות. נקודת אור שניתן למצוא בכל זאת עבור האוכלוסייה הערבית בערים המעורבות בתחום החינוך מצויה בשיעור הזכאות לחמש יחידות לחמש יחידות לימוד באחד המקצועות המדעיים (פיזיקה, ביולוגיה, כימיה ומדעי המחשב). זהו הפרמטר היחיד בו הבנות הערביות מובילות את הממוצע ברוב הערים למעט תל אביב-יפו וממילא גם את הממוצע הכללי, וזה שבו הבנים הערבים עולים על מקביליהם היהודים בשלוש מתוך שבע הערים (מעלות-תרשיחא, נוף הגליל ועכו).

אחד הממצאים הרובסטיים ביותר במחקר על השכלה והישגים לימודיים הוא שלהשכלת הורי התלמיד יש את ההשפעה החזקה ביותר על השכלת ילדיהם. בנוסף, לרמת ההשכלה יש השפעה גדולה הן על היכולת להשתלב בשוק העבודה והן על גובה השכר. העובדה שדווקא בערים מעורבות, שבהן האוכלוסייה היא מרקע סוציואקונומי נמוך, הן הערים שההשקעה במערכת החינוך היא הנמוכה ביותר, כפי שעולה מן המחקר, יוצרת אפקט כפול ומשולש של הנצחה ואף הרחבת הפערים. כך למשל, בשנת הלימודים תשע"ט (2018/19) התקציב הממוצע לתלמיד בחטיבת ביניים בחינוך העברי בלוד היה גבוה ב-18% מהחינוך הערבי. החטיבות העליונות בחינוך העברי בלוד, רמלה ועכו תוקצבו בשנת הלימודים תשע"ט (2018/19) ב-24% עד 36% יותר מהחינוך הערבי.

בתקופת הקורונה חלק ניכר מתלמידי ישראל נאלצו לעבור ל"למידה מרחוק". בדוח שפורסם בשנת 2020 צוינו השכונות הערביות העניות בערים המעורבות בתור אחד מהמוקדים בהן נרשמה נגישות חסרה במיוחד לאמצעים הנדרשים לפדגוגיה המקוונת.ג'עפר פרח התמודדות החברה הערבית עם משבר הקורונה 21 (2020). נתוני המחקר שלנו מאששים שישנה בעיה בנגישות למחשב ולחיבור לאינטרנט (שלבטח משפיעה גם על סטודנטים ערבים וגם על היכולת של עובדים ערבים לעבוד מרחוק). בכל הנוגע למינוי לאינטרנט במשקי בית ערבים בערים המעורבות חלה עלייה משמעותית בשנים האחרונות, וכיום כשלושה רבעים מנויים לעומת מחצית בלבד מהממוצע הארצי בקרב האוכלוסייה הערבית. ועדיין, הצד השני של המטבע, רבע ממשקי הבית הערבים בערים מנותקים. 

ביחס לחינוך הבלתי-פורמלי בערים המעורבות, נתוני המחקר מגלים כי גם בהיבט זה לאוכלוסייה הערבית המתגוררת בערים המעורבות אין כל יתרון מובהק בהשוואה לממוצע הערבי הארצי, חרף נגישותם הגבוהה יותר. הסבר אפשרי לכך הוא שתוכנית אתגרים לחינוך הבלתי פורמלי ברשויות הערביות לא חלה על הערים המעורבות. האוכלוסייה היהודית בערים המעורבות משתתפת בחוגים קרוב לפי ארבעה יותר מהאוכלוסייה הערבית בערים אלה. מדאיג עוד יותר לגלות שבמהלך העשור שנבדק, כמעט שלא חל שינוי בנדון, לעומת הזינוק שחל ברשויות המקומיות הערביות ובקרב היהודים בערים המעורבות.

מערכת חינוך שפחות ממחצית מבוגריה זכאים לתעודת בגרות, איננה מקפצה למוסדות להשכלה גבוהה. ואכן, כ-11% בלבד מקרב הגברים הערבים בערים המעורבות הינם אקדמאים, נתון שלא השתנה לטובה באופן משמעותי על פני העשור שנבחן (2018-2018). זאת בשונה מהמגמה המסתמנת בקרב הנשים הערביות בערים המעורבות (ובכלל), שמשתלבות בשיעורים הולכים וגדלים באקדמיה. זה המקום לציין כי בחלק מהערים המעורבות, דוגמת רמלה ולוד, שיעור הגברים האקדמאים נמוך בהרבה מהממוצע ועומד על כ-5% בלבד. מצבם הרעוע של הגברים הערבים בערים המעורבות משתקף גם מנתוני שוק העבודה: בקרב הגברים הערבים בולטות לרעה בשיעורי התעסוקה הערים העניות ביותר: רמלה (52.5%) ולוד (62.1%) בהן חלה ירידה חדה בשיעור התעסוקה של גברים ערבים בין 2015 ל-2019. גם ביפו ובעכו ירדו שיעורי התעסוקה של גברים ערבים בשנים אלו. בדומה למגמת האקדמיזציה של הנשים הערביות מערים מעורבות, גם שיעורי התעסוקה שלהן גבוהים ביחס לממוצע הכלל ארצי של נשים ערביות ועלו באופן בלתי מבוטל בשנים האחרונות. ועדיין, יש פער בינן לבין נשים יהודיות מערים מעורבות (55% לעומת 62%). ביחס לנתוני ההשכלה הגבוהה והתעסוקה ניתן לטעון כי אין מדובר במגמה ייחודית לגברים ערבים בערים מעורבות כי אם לגברים ערבים בכלל, אלא שהבדל נעוץ ברמת הנגישות להשכלה גבוהה ולתעסוקה שממנה נהנים הראשונים.

פשיעה:

אופק האפשרויות המוגבל עבור התושבים הערבים בערים המעורבות, מסביר במידת מה את רמת הפשיעה הגבוהה. בשנים 2019-2014 חלה עלייה של חמש נקודות האחוז (מ-30 ל-35 אחוזים) בשיעור הערבים מכלל המורשעים בערים המעורבות. זאת לעומת עלייה ממוצעת של 3 נקודות האחוז של ערבים מכלל המורשעים ברמה הארצית ללא ערים מעורבות (מ-33 ל-36 אחוזים). באופן ספציפי, במספר ערים מעורבות שיעור המורשעים הערבים מכלל המורשעים עלה בשנים 2019-2014:בחיפה מ-27% ל-36%; בלוד מ-50% ל-52% (כמו כן, בשנים 2014-2009 עלה שיעור המורשעים הערבים מ-48% ל-50%); גם בתל אביב-יפו חלה עלייה בשנים 2019-2014, מ-19% ל-21%. ככל שמספר המורשעים מעיד על רמת הפשיעה, הרי שאנו עדים לעלייה מטרידה. מעורבותם המוגברת של ערבים בשיעור המורשעים קיימת לא רק בקרב מבוגרים אלא גם בקרב קטינים. כאמור, מורשעים ערבים בוגרים מערים מעורבות היו 35% מכלל המורשעים בערים מעורבות ב-2019, פי 2.7 משיעורם באוכלוסייה. בקרב קטינים, הערבים היו 51% מכלל המורשעים בערים מעורבות ב-2019, קרוב לפי שניים משיעורם של הקטינים הערבים בערים המעורבות.

בעוד תמונת המצב החברתית-כלכלית הקשה איננה ייחודית דווקא לערבים בערים מעורבות אלא גם לערבים המתגוררים ברשויות מקומיות ערביות ואף ליהודים מתחת לקו העוני, נקודת המפגש בין המצב החברתי הכלכלי הירוד בחברה הערבית בערים המעורבות, לצד היעדר ייצוג אפקטיבי בפוליטיקה ובדרג המקצועי, עולם הפשיעה והאלימות הגואה וכן המתחים הלאומיים מאיימים מפעם לפעם להתפקע. כל אלו מחייבים התערבות ממשלתית מהירה בנדון. בהכללה גסה ניתן לומר שאופייה של ההתערבות צריך להיות בדגש על הגברים הערבים בערים המעורבות, בעיקר בתחום החינוך וההשכלה הגבוהה ובדגש על הנשים הערביות בערים אלה בתחום התעסוקה. כמו כן, לדעתנו יש להציע במקביל לפתרונות הכוללים לערים המעורבות מענים ספציפיים הנובעים מהצרכים והמאפיינים הייחודיים של כל עיר מעורבת. לשם כך, יש להבטיח שהערים המעורבות לא ייתפסו בעיני מקבלי ההחלטות כמקשה אחד. אנו מקווים שמחקר זה יתרום הן למבט העל והן למבט מגובה העיניים על הערים המעורבות.