שני האתגרים האסטרטגיים שיעמדו בפני הנשיא הנכנס

כמו בעבר, כך גם היום, הבחירות לנשיאות המדינה מלוות בקולות המטילים ספק בעצם נחיצות מוסד הנשיאות, שמציגים את הנשיא כדמות בעלת מעמד סמלי בלבד ונטולת סמכויות והשפעה. אלא שהפעם הבחירות מתקיימות על רקע שני משברים קשים: פנימי וחיצוני

Flash 90

השבוע בחרו 120 חברי הכנסת את הנשיא הבא של מדינת ישראל. כבעבר, גם היום, ניתן לשמוע קולות הנוטים להטיל ספק בעצם נחיצות מוסד הנשיאות, עד כדי קריאה לביטולו. טענה זו מתבססת בעיקר על נימוקים המציגים את הנשיא כדמות בעלת מעמד סמלי בלבד ונטולת סמכויות וכוח השפעה ’אמיתי‘.

עם זאת, הפעם יתקיימו הבחירות על רקע שני משברים קשים: פנימי וחיצוני. המשבר הפנימי בא לידי ביטוי בשיתוק פוליטי חסר תקדים במשך כשנתיים וחצי, בפרעות ואירועי אלימות חסרי תקדים ובהעצמת השסעים והמתח בין הקבוצות השונות המרכיבות את החברה הישראלית. המשבר החיצוני פחות נוכח בשיח הציבורי והציבור הרחב פחות מודע לו. ועדיין, על רקע התגברות האנטישמיות בעולם, אנו קרבים לנקודת שפל מאיימת ומסוכנת ביחסינו עם יהדות צפון אמריקה ובייחוד עם הממשל האמריקני, המובל כיום על ידי המפלגה הדמוקרטית.

לנשיא הנבחר יכול להיות תפקיד מפתח ומשנה מציאות בהתמודדות הלאומית בשתי הזירות הללו: הפנימית והחיצונית. תפקיד הנשיאות מתואר בחוק יסוד: נשיא המדינה כ״ראש המדינה״, ולא בכדי. דווקא באקלים החברתי הנוכחי, בו כמעט כל אישיות ומוסד מאוימים על ידי מגמות של תיוג ודה-לגיטימציה, מוסד הנשיאות חיוני לחיזוק חוסנה הפנימי והחיצוני של מדינת ישראל. כל עוצמתו של מוסד זה נובעת מממלכתיותו ומהאמון הציבורי לו הוא זוכה ולכן העובדה שכמעט ואין לו סמכויות סטטוטוריות איננה גורעת מפוטנציאל ההשפעה שלו.

בחזית הפנים-ארצית - החשש מפני הליכה אל עבר מציאות חברתית מפולגת ונטולות שפה, תרבות או אינטרס בין-חברתי משותף, מדגישים את החשיבות בעת הנוכחית לקיומה של דמות ממלכתית אחת סביבה ניתן להתלכד, ואשר תשמש קול שיבטא את מה שמשותף לכולנו. נשיא מוצלח יוכלו להביא לקדמת הבמה את ערכי היסוד הדמוקרטיים ואת האינטרס הציבורי המשותף. משימה זאת לא שמורה רק לחיזוק יחסי היהודים-ערבים, אלא גם להידוק היחסים עם החברה החרדית על גווניה ולכלל המגזרים השונים הזקוקים יחד למוסד שיקדם את מה שמצוי בקונצנזוס וידגיש את המשותף על פני המפריד. יש צורך דחוף בנשיא שיציב את הסולידריות החברתית ואת שותפות הגורל כערכים עליונים. המאבק והאיבה בין הגושים הפוליטיים הותירה את העם כבן ערובה ולעיתים נדמה שהמבוגר האחראי האחרון שנותר הוא הנשיא. פעם אחר פעם שמענו את הנשיא היוצא ריבלין קורא לדרג הפוליטי לפעול ככל יכולתו על-מנת להגשים את האינטרס הציבורי-ישראלי הראשון במעלה: מניעת בחירות נוספות. עוד האיר הנשיא לאורך כהונתו את הנקודות בהן הוא צופה סכנה לכללי המשחק הדמוקרטיים הבסיסיים ביותר. מציאות זאת מדגישה את נחיצות קיומו של מוסד עליון א-פוליטי וממלכתי שיעמוד על ה‘משמר הדמוקרטי‘.

על רקע ההתפתחויות האזוריות והעולמיות, לנשיא הנבחר יש תפקיד אסטרטגי וייחודי בבלימת מגמות מסוכנות ובניצול הזדמנויות לאומיות גם בחזית החיצונית. ראשית, מתבקש כי מוסד הנשיאות יהווה ציר מרכזי במערכת היחסים של מדינת ישראל עם יהדות העולם, מערכת יחסים שחשיבותה הודגשה עד מאוד במבצע האחרון ברצועת עזה ובעידן של אנטישמיות הולכת וגוברת. זאת ועוד, הזיקה לישראל נחלשה מאוד בקרב חלקים גדלים והולכים מקרב יהדות צפון אמריקה, בעיקר מקרב אלו הנוטים לצד הליברלי והפרוגרסיבי. בהיותו המוסד הממלכתי והמאחד ביותר בחברה הישראלית, בכוחו של הנשיא להוות כתובת מתאימה ליהודי התפוצות מכלל הזרמים.

שנית, הסכמי השלום של השנתיים האחרונות עם מדינות ערב, מהווים נקודת ציון חשובה בניסיון שלנו לקדם הכרה הדדית עם מדינות העולם הערבי. בפני הנשיא הנכנס עומדת ההזדמנות לקחת חלק מרכזי בתהליכים מדיניים אלו. למוסד הנשיא, על יוקרתו, עשוי להיות תפקיד מרכזי בתהליך הגשמת ויצירת שותפויות אזוריות אלו.

לבסוף, המגמה האסטרטגית המדאיגה ביותר היא היחלשות התמיכה בישראל בקרב חלקים משמעותיים בציבור ובמערכת הפוליטית בארה"ב. מדינת ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה לוותר על הברית האסטרטגית עם הגדולה בידידותנו. על כן, לנשיא המדינה, המשמש גם כראש המדינה, יהיה תפקיד חשוב בפניה ישירה ומשכנעת לציבור האמריקני ולמנהיגות הפוליטית שלו. בשנות כהונתו מר נתניהו שם דגש רב על טיפוח היחסים עם  המפלגה הרפובליקנית על חשבון ההקפדה המסורתית שהייתה נהוגה עד אז על שימור תמיכה דו-מפלגתית בישראל. כעת אנחנו משלמים על כך את המחיר. לנשיא המדינה ישנו תפקיד אסטרטגי בשיקום התמיכה הדו-מפלגתית בברית בין שתי המדינות.

השבוע תבחר הכנסת את "ראש המדינה" ונקווה שזו תהיה קדנציה מוצלחת של שבע שנים טובות, שבה נחזה בהישגים אמיתיים בחזית הפנימית והחיצונית.

פורסם לראשונה ב-N12.