מח"ש מצדיקה את המוניטין - וממשיכה לאכזב

כאשר גוף כמו מח"ש חווה משבר אמון כה עמוק וחמור מצד הציבור, עליו לפעול בשקיפות מרבית ולנסות למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר. זה לא קרה בתיק "מחוז ירושלים"

Flash 90

בזמן שאמון הציבור במשטרת ישראל נמצא בירידה מתמדת, הפרסום בדבר החלטת המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) לסגור את התיק נגד השוטרים בפרשת שתילת הנשק בסדרה "מחוז ירושלים" ולא לנקוט הליכים פליליים כנגדם, מעלה תהיות.

נזכיר כי במסגרת צילומי הסדרה, ששודרה בכאן 11, שתלו שוטרים כלי נשק בביתם של תושבי מזרח ירושלים לצורך צילומי התוכנית. לאחר בדיקה שהתארכה יותר משנה, מח"ש החליטה אפילו לא לפתוח בחקירה פלילית, אלא רק להעביר את הנושא לבחינת "גורמי המשמעת והפיקוד במשטרת ישראל".

ההחלטה הזאת תמוהה בכמה מישורים. ראשית, מה החליטה מח"ש לבדוק? לפי נוסח החלטת מח"ש, הבדיקה התמקדה בשאלה "האם הוצג מצג שווא כלפי המתלוננים בחקירות שנגעו אליהם ונמצא כי חקירות אלה לא שובשו בפועל". כלומר, לפי הודעת מח"ש, "המתלוננים נחקרו על עבירות נכונות, הוצגו להם מסמכים נכונים מבחינה עובדתית ולא נעשתה בחקירה כל פעולה, שהיה בה כדי לצור מצג שווא כלפי המתלוננים".

חייבים לשאול האם זוהי העבירה היחידה העומדת על הפרק, ושמא אין כאן חשד לעבירות נוספות. לדוגמה, חשיפת זהותם של התושבים על מסך הצופים בבית. לכאורה, יתכן שנעשתה עבירה על חוק הגנת הפרטיות. אמנם, לשוטרים יש פטור מאחריות בגין פגיעה בפרטיות, ובתנאי שהיא בוצעה באופן סביר במסגרת תפקידם ולשם מילויו, אבל לא בטוח שהפטור יחול במקרה הזה. האם לא היה לפחות מקום לבדוק זאת?

שנית, אם זו היתה כל הבדיקה - אפילו לא חקירה של ממש, אלא רק בדיקה - מדוע היא התארכה יותר משנה? מהודעתה הלקונית של מח"ש קשה לחלץ סיבה מוצדקת. בכל מקרה, נראה שמח"ש ערכה, כפי שהיא נוקטת באופן שגרתי, הליך של "בדיקה" שאינו כולל זימון של השוטרים הרלוונטיים לחקירה באזהרה, וזאת רק כדי לבחון אם יש בכלל צורך לפתוח בחקירה פלילית. האם הליך כזה צריך לארוך שנה? יתרה מזאת, תגובתה הלא מפורטת של מח"ש למקרה משדרת מסר עגום, שלפיו הציבור אינו זכאי לתשובות ולשקיפות מלאה.

ואם לא די בכך, תוצאת הבדיקה והחלטת מח"ש היא להעביר את העניין לטיפול של "גורמי המשמעת והפיקוד במשטרה". האם יש בכלל משמעות לבדיקה משמעתית ופיקודית זמן כה רב לאחר התקרית, ומה הסבירות שתוטל אחריות משמעתית בסופה? מנתונים שהתקבלו ממשטרת ישראל בעקבות בקשת חופש מידע שהגשתי, עולה שב-2018, רק ב-38% מהתיקים הסגורים של מח"ש שהועברו למשטרה הוגשו כתבי אישום משמעתיים במשטרה. וזאת, לאחר שרוב התיקים שמח"ש סוגרת, כלל אינם עוברים למשטרה. באותה השנה, רק 33.5% מהתיקים הסגורים של מח"ש עברו למשטרה לבדיקה משמעתית מעין זו. יתרה מכך, גם אם שוטר מורשע בבית דין משמעתי, עונשו לרוב יהיה נרפה למדי, כפי שציין גם מבקר המדינה בדו"ח מ-2017. ככלל כל המנגנון המשמעתי והפיקודי במשטרת ישראל לוקה בהעדר שקיפות, בהיעדר פיקוח חוץ משטרתי, ומופעל על ידי גורמים משטרתיים שאינם זוכים לאי-תלות בבדיקתם.

חשוב לציין כי לפי עקרונות שהותוו בעולם כתנאי לחקירה אפקטיבית של תלונות נגד שוטרים, על הבדיקה להיעשות לפי עקרונות של עצמאות, יסודיות, מהירות, שקיפות, תוך מעורבות המתלוננים ונגישות מנגנון בדיקת התלונות. נראה שהחקירה בנושא זה לא מצליחה להגשים אף לא אחד מהעקרונות האלה. היא נעשתה באיטיות, בחוסר יסודיות, והועברה להשלמה של גורמים משטרתיים לא עצמאיים, שפועלים בחוסר שקיפות וכמעט בלי מעורבות של המתלוננים.

כאשר גוף כמו מח"ש חווה משבר אמון כה עמוק וחמור מצד הציבור, עליו לפעול בשקיפות מרבית ולנסות למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר. בניגוד לאופן שבו פעלה בתיק זה, על מח"ש להפגין גישה אקטיבית ונחושה לבדיקה יסודית של כל תלונה המתקבלת אצלה, על ידי נקיטה מהירה של כל פעולות החקירה הנחוצות, ולא על ידי בדיקות נרפות מעין זו. הרווח יהיה של כולנו.

פורסם לראשונה בדה מרקר.