פרטיות וטכנולוגיה- הילכו שתיים יחדיו?

אם פעם המשמעות של הזכות לפרטיות התמצתה בשאלה האם לפרסם בעיתון תמונה כזו או אחרת של איש ציבור, היום כל עסק מנהל עוד עסק צדדי - עסק של דאטה, ואוסף עלינו מידע. פרטיות וטכנולוגיה יכולות ללכת יד ביד, אך יש לתכנן את הטכנולוגיה כך שלא תשרת רק חברות גדולות או ממשלות שמקבלות כוח שלא היה להן בעבר

Shutterstock

פעם הייתי מסכימה: לתנאי השימוש, למדיניות הפרטיות, למתן גישה לאנשי הקשר שלי, להפעלת המצלמה שלי. אנשים אמרו, 'הפרטיות מתה', וחשבתי לעצמי שאני ממילא לא סוחרת בוויד ולא עברתי הפלה בגיל 16, אז מה כבר יש לי להסתיר.

ובכל זאת, כמו כולם, התחלתי להרגיש שאני מאבדת שליטה. כי אם יש למישהו מספיק דאטה על הגוף, הגנטיקה, אורח החיים והפעילות המקוונת שלי, ומספיק כוח מחשוב ואלגוריתמיקה חכמה, הוא יכול להבין אותי יותר טוב ממה שאני מבינה את עצמי.

בקיצור, אם פעם המשמעות של הזכות לפרטיות התמצתה בשאלה האם לפרסם בעיתון תמונה של חבר כנסת מנגב טחינה מהמכנסיים, היום כל עסק – החל ברשתות חברתיות ומנועי חיפוש, עובר בבנקים וחברות ביטוח וכלה במרכולים ומספרות - מנהל עוד עסק צדדי: עסק של דאטה, ואוסף עלינו מידע. מי אנחנו, מה פרטי הקשר שלנו, מה אנחנו כותבים, קונים, לווים ומסתפרים. ומהדאטה הזה אפשר להוציא המון באמצעות היסק:  נטיה מינית כשאת בתוך הארון; חולשות רגשיות; הרגלים. ואז כל שנדרש הוא ללחוץ טיפה על החולשות וליצור מלכודת על קבלת ההחלטות שלנו.

זה פוגש אותנו בכל מקום: אפליקציות התשלומים באוטובוס, מעקבי השב"כ, מצלמות הרחוב והרחפנים, ההיסטוריה הרפואית שלנו שנמצאת בידי קופות החולים והמדינה, ותהליכי השכנוע לקראת הבחירות. האמת היא, שאם יודעים עלינו מספיק כדי לשכנע אותנו האם להצביע ובמי לבחור, אז הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על דמוקרטיה, כבר לא באמת נכון.

אני עוסקת בפרטיות זמן ארוך ונמצאת בתוך קהילה של מומחים שהעניין יקר ללבם, מכיוונים משפטיים, חברתיים, טכנולוגיים ואחרים. אנחנו מתוסכלים מכך שאין מספיק תשומת לב והבנה ציבורית של מרכזיות הזכות לפרטיות וחשיבותה. גם כשמדובר במקבלי החלטות נדמה שהפרטיות שלהם חשובה להם, אבל שלנו – פחות.

ואז הגיעה הקורונה, התחילו איכוני השב"כ על הטלפונים, והסתבר שלא רק חברות פרטיות עוקבות אחרי שביל פרורי הלחם הדיגיטלי שאנחנו משאירים, אלא גם המדינה. וגם אם זה מוצדק בחירום, למדנו כמה מהר זה זולג אל השיגרה, וכל מיני טכנולוגיות מעקב – המיקום שלנו, שיחות הטלפון, ההודעות, היסטוריית הגלישה; תמונת הפנים שלנו דרך מערכות זיהוי פנים שרישתנו בהן את הרחובות; הנתונים הביומטריים שלנו שאנחנו צריכים למסור בכפייה במעברי הגבול; משמשות את ארגוני הביטחון למלחמה בטרור אבל מופעלות גם כלפינו במרחבים אזרחיים לגמרי.

הגענו לנקודת רתיחה והחלטנו להקים עמותה חדשה - "פרטיות ישראל". יש בה מומחים מן האקדמיה - משפטים, מדעי המחשב, מדעי החברה; אנשי חברה אזרחית ואקטיביסטים, טכנולוגים; אנשי המגזר הציבורי לשעבר; עורכי דין פרטיים. המטרה שלנו היא לקדם מודעות ציבורית וכלים שיאפשרו להגן טוב יותר על פרטיות אזרחי ישראל ותושביה. לקדם תיקוני חקיקה שיאפשרו לנו לשלוט יותר טוב במידע על אודותינו: לדרוש לעיין בו, לתקן אותו, לנייד אותו, לקבל הסבר איך מתקבלות החלטות על בסיסו, להימחק ולהישכח ממאגרים. להגביר את כוח האכיפה של רשויות כמו הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים לקנוס ולענוש חברות שמפירות פרטיות. לא פחות מזה - לפקח על רשויות המדינה ולוודא שהן לא עושות שימוש לרעה בכל המידע שהן אוספות עלינו בכפיה, כי כששמענו את הקולות מתוך הממשלה בעניין איכוני השב"כ: מה מפריע לכם שעוקבים אחריכם, הרי אתם ממילא נותנים את כל המידע שלכם ל WAZE – רצינו לצעוק: יש הבדל בין כפיה להסכמה, WAZE לא יכולה להכניס אותי לבית הסוהר, והמדינה כן.  

אנחנו לא קוראים לעבור לגור ביער. להיפך: פרטיות וטכנולוגיה יכולות ללכת יד ביד, צריך פשוט לתכנן את הטכנולוגיה כך שלא תשרת רק חברות גדולות או ממשלות שמקבלות כוח שלא היה להן בעבר. בקיצור: הקמנו את "פרטיות ישראל", אנחנו באמצעו של קמפיין מימון המונים. עזרו לנו לקחת אחריות.

פורסם לראשונה בטיים אאוט.