שיטת בחירת המועמדים בישראל: בעיות ופתרונות
התרופה לחלק ניכר מבעיות התפקוד של המשטר בישראל ומבעיות הדימוי של המערכת הפוליטית מצויה בשינוי מתון של השיטה לבחירת המועמדים ושל שיטת הבחירות, ולא ברפורמות קיצוניות במבנה המשטר.
התמונה באדיבות Shutterstock
מאמר זה פורסם לראשונה לפני תשע שנים ומוגש לאחר תיקונים קלים בלבד עדיין. המאמר רלוונטי וישאר כזה כל עוד לא יתמודדו ברצינות עם הבעיה.
בחירת המועמדים במפלגות בישראל היא עקב אכילס של הפוליטיקה הישראלית. השיטות הקיימות לבחירת המועמדים והבעיות הנוגעות להן פוגעות בתפקוד המערכת הפוליטית ובדימויה הציבורי. הבעיות הכרוכות בניהול תקין של הפריימריז הדמוקרטיים מחד גיסא ואימוץ שיטות בחירה דיקטטוריות מאידך גיסא נותנות שם רע למפלגות ולדמוקרטיה. באור זאת יש לשקול ברצינות בחינה ואימוץ של שני פתרונות, כל אחד כשלעצמו, ובמיוחד רצוי לשקול ברצינות אימוץ משולב של שניהם. הפתרון הראשון המוצע כאן הוא פנים-מפלגתי ולכן צפוי שיהיה קל יותר לקדמו, עם זאת הוא יאומץ רק במפלגות שיהיו מעוניינות בכך. הפתרון השני הוא בין-מפלגתי, ולפיכך הוא ישפיע על כלל המפלגות, אך יישומו יהיה מסובך יותר משום שהוא דורש שינוי בשיטת הבחירות לכנסת.
ההתפתחות בבחירת המועמדים בישראל מאז קום המדינה ועד לפני יותר מעשור הייתה ברוב המקרים במגמה להרחיב את הגוף הבוחר, מוועדות מינויים למוסדות מפלגתיים נבחרים, ובחלק מן המקרים אף לכלל חברי המפלגה. מגמה זו מבורכת, אם היא אכן מחזקת את הקשר בין הבוחר לנבחר – ואולם קשר זה אינו קיים בשיטת הבחירות הארצית בישראל. שכן מגמת הדמוקרטיזציה הפנים-מפלגתית בישראל אינה מחזקת בהכרח את הקשר בין הבוחר לנבחר אלא הובילה לתופעות לוואי שליליות רבות. יש לתקן את המצב הקיים, בלי לוותר על הרצון להגביר את שיתוף האזרחים בפוליטיקה, לחזק את המפלגות ולשפר את תדמיתה של הפוליטיקה הישראלית בעיני הציבור הרחב.
הפתרון הראשון הוא פנים-מפלגתי. נקדים ונציין כי אין מקום לכפות הסדרים פנים-מפלגתיים על ידי חקיקה, אם כי אפשר לאמץ חקיקה אשר תתגמל מפלגות אשר יאמצו שיטה לפי קווי המתאר המוצעים להלן. התגמול יכול להיות כספי – תקציב מיוחד למפלגה אשר תאמץ שיטה לבחירת מועמדים בהתאם למודל המוצע כדי לממן את ניהולו לפי קווי המתאר המוצעים. הרעיון הוא לשלב גופים בוחרים אחדים בבחירת מועמדי המפלגה, ולא רק גוף בוחר אחד. שיטה כזו נהוגה בבריטניה. שימוש בגוף יחיד מחייב הכרעה – האם לשמר את לכידותה של המפלגה (ואם כן הגוף הבוחר חייב להיות מורכב מראשי המפלגה) או שמא לאפשר השתתפות רחבה (ואם כך הגוף הבוחר אינו נתון לשליטתם של ראשי המפלגה)? ואילו שילוב של גופים בוחרים אחדים מאפשר ליהנות מהיתרונות של שני העולמות ולמזער את התופעות השליליות.
אנו מציעים לאמץ שיטה תלת-שלבית לבחירת מועמדים אשר תשלב שלושה גופים בוחרים:
- בשלב הראשון ועדת סינון בהרכב מצומצם תמנה מספר מוגבל של מועמדים ל'רשימה קצרה'. מספר המועמדים יהיה לפחות כפול ממספר המושבים של המפלגה בכנסת.
- בשלב השני מוסד מפלגתי נבחר יוסיף או יגרע מועמדים בהליך מיוחד (הצבעת רוב מוחלט למשל) ויאשר או ידחה את מועמדותם המתחדשת של חברי כנסת מכהנים.
- לבסוף, קולותיהם של חברי המפלגה יכריעו מי מהמועמדים ייבחר, על פי דירוגם.
בתהליך רב-שלבי זה ייעשה שימוש במינוי (בשלב הראשון) ובשיטות הצבעה (בשלבים השני והשלישי). המפלגות יוכלו לשלב, אם ירצו, שריונים ומחוזות בחירה, ומומלץ כי הן יעמידו תנאי מועמדות סבירים אך לא קלים מדי (לפחות שלוש שנות חברות במפלגה למעט מקרים יוצאי דופן).
יתרונותיה של השיטה:
- תמהיל זה של גופים בוחרים צפוי לספק מערכת של איזונים ובלמים אשר תמנע ריכוז יתר של עצמה בגוף בוחר אחד. לפיכך הוא צפוי למנוע ביטוי של הפתולוגיות האופייניות לשיטות אשר בהן גוף בוחר אחד אחראי לבדו על הליך בחירת המועמדים: בוועדה מסדרת – שליטה אוליגרכית; במרכז – לחצים אינטרסנטיים; בקרב חברי מפלגה – לחצים לפופוליזם.
- יצירת מאזן אופטימלי של איזונים ובלמים אשר ייצרו תמריצים להתנהגות סבירה מצד המועמדים והנבחרים (בשל רצונם להיבחר מחדש). בשיטה זו יהא מוראם של גופים בעלי תפיסות ואינטרסים שונים על כל מועמד מכהן שיחפוץ להמשיך בקריירה הפוליטית שלו.
- המפלגה תשתף גופים רחבים בבחירה, כולל החברים, מבלי שתאבד כליל את יכולתה לשלוט באיכות המועמדים, בהתאמתם לדרכה האידאולוגית ובייצוגיות הרשימה.
- השיטה המוצעת מקנה לחברים הפעילים תפקיד מיוחד, שכן היא מזכה אותם בתמריצים סלקטיביים אשר ישמרו על בידול בינם לבין הציבור הרחב של החברים הפעילים פחות.
- השיטה מבטיחה מידה מסוימת של תחרותיות, משום שהמועמדים נתבעים לעמוד למשפט לפני שלושה גופים בוחרים; ובמיוחד לפני מוסד המפלגה, שכן הוא מאשר או דוחה את המשך כהונתם של חברי הכנסת.
הפתרון השני, הבין-מפלגתי, כרוך בשינוי של שיטת הבחירות. דהיינו אימוץ שיטה רשימתית פתוחה או פתוחה למחצה, באופן אשר יעניק לבוחרי המפלגה את ההכרעה הסופית בעניין איוש מושבי המפלגה בכנסת, ובכך הוא יאזן את כוחם של הגופים הבוחרים הפנים-מפלגתיים (חברי המפלגה, חברי המוסדות המפלגתיים ואפילו מנהיגי המפלגה). שיטת הבחירות בישראל מיוחדת בהיותה שיטה רשימתית קשיחה. במרבית מדינות העולם ביום הבחירות עצמו יש לבוחר השפעה על הרכבה של רשימת המועמדים. על פי השיטה המוצעת יתאפשר למצביעי למפלגה, ורק להם, להשפיע על הרכב הרשימה לכנסת. באופן זה הרשימה שהבוחרים ייבחרו מתוכה, גם אם גופים מפלגתיים מצומצמים עיצבו אותה, היה תהיה נתונה להשפעת גורם נוסף וכוללני: הגופים המפלגתיים ידעו כי עליהם להעמיד רשימה הראויה למשפטם של ציבור הבוחרים שלהם.
בשיטת בחירות עם רשימות פתוחות, שמותיהם של מועמדי המפלגה מופיעים על פתק ההצבעה המפלגתי מתחת לשם המפלגה. המפלגות מבצעות את שלב הסינון 'הגס' של קביעת מועמדיהן כל אחת לפי טעמה (כאמור, רצוי לפי השיטה המוצעת לעיל). הבוחר מסמן, או מדרג, על גבי הפתק של המפלגה את המועמדים שהוא רוצה שייצגו את מפלגתו בכנסת. כך את רשימת המועמדים הסופית של המפלגה קובעים כלל בוחרי המפלגה.
יתרונותיה של השיטה:
- השתתפות כמותית ואיכותית ככל האפשר: מי שמכריע מה יהיה הרכב הרשימה של מועמדי המפלגה לכנסת הוא כל אזרח הבוחר באותה מפלגה ואף אחד מהאזרחים הבוחרים במפלגה אחרת. כך נבלמת אפשרות של בעלי אינטרס להשפיע דרך 'קבלנות קולות'.
- שימור המוטיווציה לפעילות מפלגתית עד ליום הבחירות. המפלגה תערוך סינון מוקדם ומוגבל בלבד של המועמדים, ותקוותיהם להיבחר יתקיימו עד יום הבחירות ולא יתפוגגו לפני כן ויורידו את מוטיווציית הפעילות שלהם.
- הצלחתו האישית של המועמד תלויה בהצלחת מפלגתו. המרץ שמשקיעים היום במרוץ הפנימי, במיוחד המועמדים החזקים יותר, יופנה לפחות בחלקו לנגיסה בקולותיהן של מפלגות אחרות.
- היענות מאוזנת למפלגה ולבוחרים. מועמד שנבחר בשיטה זו חייב את היבחרותו לא רק לבוחריו אלא גם למפלגתו שהציבה אותו ברשימה וגם לקולות המתמודדים האחרים מן המפלגה ולתווית המפלגה.
- פתרון לבעיית ההצבעה של החיילים בבחירות המקדימות – חוסר היכולת לשמור על חשאיות בעניין הזיהוי הפוליטי. גם החיילים, ככל האזרחים, יוכלו להשפיע על הרכב הרשימה של מפלגתם{, והם יוכלו לעשות זאת במסגרת הבחירות לכנסת}.
- פתרון לבעיית הקשר שבין כסף לפוליטיקה (והשחיתות שבעקבותיו) שנוצרה בשל עריכת הבחירות המקדימות בכספי תרומות. בשיטה המוצעת, המרוץ האישי והמפלגתי משולבים זה בזה, ולפיכך המתמודדים יזכו לכספי מימון מהמפלגות.
פתרון הבעיות הנוגעות לבחירת המועמדים לכנסת חשוב ביותר לחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית. אימוץ של שיטות נכונות לבחירת מועמדים יסייע לשפר את תפקוד המערכת הפוליטית, את דימויה ואת תדמיתן של המפלגות בעיני הציבור. לסיכום, התרופה לחלק ניכר מבעיות התפקוד של המשטר בישראל ומבעיות הדימוי של המערכת הפוליטית מצויה בשינוי מתון של השיטה לבחירת המועמדים ושל שיטת הבחירות, ולא ברפורמות קיצוניות במבנה המשטר.