נפל עליו תיק

עם התפטרותו של דרעי ממשרד הכלכלה מחזיק ראש הממשלה נתניהו בארבעה תיקים ביצועיים. גם אם אין עילה חוקית לפסול את ההסדר שלפיו מחזיק ראש הממשלה במספר תיקים ביצועיים, יש מספיק סיבות טובות לצאת כנגדו.

התמונה באדיבות Sutterstock

התפטרותו של השר אריה דרעי ממשרד הכלכלה הפכה את בנימין נתניהו לראש הממשלה שאוחז בידיו כוח ביצועי ריכוזי חריג בהיקפו. מלבד ראשות הממשלה הוא מחזיק במקביל גם במשרדי החוץ, התקשורת, הכלכלה ושיתוף הפעולה האיזורי. ריכוז כזה של סמכויות הוא תקדים שלא היה כמוהו בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל וספק אם יש לו תקדימים בדמוקרטיות מערביות אחרות.

אמנם, היו בעבר מקרים בהם החזיקו ראשי ממשלה בשניים-שלושה תיקים לתקופה ממושכת. יצחק שמיר, למשל, כיהן בין השנים 1990 ל-1992 גם כשֹר איכות הסביבה, שֹר העבודה והרווחה והשֹר לענייני ירושלים. יצחק רבין אחז בין 1992 ל-1995 גם בתיקי הביטחון והדתות (ולפרקי זמן קצריםיותר גם בתיקים אחרים). אולם שני המקרים האלה לא משתווים למקרה הנוכחי, לא מבחינת כמות התיקים ולא מבחינת חשיבותם. השילוב של ראש ממשלה המחזיק לאורך זמן ארבעה תיקים ביצועיים, אשר שלושה מתוכם תיקי ליבה הוא חסר תקדים.

בעיתוי מקרי, התחיל בשבוע שעבר בית המשפט העליון לדון בעתירה שדרשה לבטל את הנוהג שלפיו משמש ראש הממשלה גם כשׂר הממונה על משרד או משרדים אחרים. לא בטוח שבג"צ ימצא עילות מספקות לפסול את ההסדר הזה, אך גם ללא התערבותו יש מספיק סיבות טובות לצאת כנגדו. ראשית, ראש הממשלה הישראלי הוא מנבחרי הציבור העסוקים ביותר בעולם. כפי שהתבטא השופט אליקים רובינשטיין – ראש הממשלה הוא "העסוק שבעסוקים, אבי כל העסוקים, בענייני ביטחון וחוץ, בענייני כלכלה, במאבקים בינ"ל ופנימיים ובתחזוק הקואליציה". מכאן, שמשרדים ביצועיים הנמצאים בשליטתו לא יקבלו את מלוא תשומת הלב שהיו מקבלים מצד שר במשרה מלאה. הנפגעים מכך בסופו של דבר הם אזרחי המדינה. שנית, ריכוז של סמכויות שלטוניות רבות בידי ראש הממשלה פוגעת בעיקרון ביזור השלטון ואף עלולה להביא למצב של ניגוד עניינים בין המשרדים שבשליטתו. שלישית, לדפוס שלפיו ראשי ממשלה מחזיקים בתיקים ביצועיים רבים נוספים אין אח ורע בעולם הדמוקרטיות הפרלמנטריות, אפילו בעידן הנוכחי בו מועצמות הסמכויות הביצועיות שלהם, בתהליך המכונה בספרות המחקר התנשיאותיות (presidentialization).

מצב זה של ריכוז סמכויות פוגע בהתנהלותה של ממשלת ישראל והוא סימפטום של שיטת ממשל חולה. חשוב להזכיר, כי אין מדובר במצב שהוא פועל יוצא של מחסור ב"כוח אדם" אשר יאייש את המשרדים הביצועיים הללו. אדרבא, בעוד שמשרדים חשובים נותרים מיותמים משֹר בתפקיד מלא, חברי ממשלה אחרים חולשים על משרדים זניחים ומיותרים כמו המשרד לשוויון חברתי, המשרד לעניינים אסטרטגיים, משרד התפוצות, משרד ההסברה, והמשרד לירושלים ומורשת.

משרד החוץ העומד בפני מאבקים קשים בזירה הבינלאומית, חרמות והתמודדות עם ביקורת בינלאומית הולכת וגוברת חייב שר חוץ במשרה מלאה שישקיע במשרד את כל מרצו. כך האמור גם לגבי משרד הכלכלה, העוסק ברפורמות הגדולות במשק וביחסי העבודה בישראל והוא אחד ממשרדי הליבה המניעים את גלגלי המשק והתעשייה בישראל ומשרד התקשורת, שבו מתבצעות בימים אלו רפורמות משמעותיות.

במדינה קצת פחות "משוגעת" מישראל שבה נושאי הביטחון שולטים בשיח, היה קם כבר קול זעקה מהציבור ומאמצעי התקשורת, על הפגיעה באיכות השלטון. אך נדמה כי באווירה הציבורית הנוכחית, מצב עניינים זה המשלב כוח ריכוזי מסוכן עם חוסר אפקטיביות שלטונית עובר יחסית מתחת לרדאר. טוב יעשה ראש הממשלה אם ימנה שרים למשרדים המרכזים.

טוב תעשה הממשלה אם תגבש קבוצת ליבה יציבה של משרדי ממשלה ותבטל את המשרדים המיותרים אשר נוסדים, מפוצלים ממוזגים ומשנים את שמם ללא הרף, ולא מאפשרים שקט תעשייתי הנחוצה למשול.

בכמה תיקים החזיקו ראשי ממשלה במקביל (תקופה של חצי שנה לפחות)?