הזדמנות שנייה לפוליטיקאים הערבים
שיעורי ההצבעה הנמוכים בקרב הציבור הערבי הם תמרור אזהרה, ומסר פוליטי חד וברור לנציגיו בכנסת. כעת, הפוליטיקאים הערבים קיבלו הזדמנות נוספת להוכיח לציבור הערבי שהם כאן בשבילו, לאחר שזה איבד את אמונו במערכת הפוליטית ובנציגיו
Flash 90
לעתים רחוקות זוכה פוליטיקאי להזדמנות שנייה. נדירים עוד יותר המקרים שבהם אותו פוליטיקאי מקבל הזדמנות שנייה לזכות בהזדמנות שנייה.
בבחירות לכנסת ה-21 שנערכו באפריל האחרון קיבלו הפוליטיקאים הערבים הזדמנות להוכיח שביכולתם להתגבר על המשברים הפנימיים שידעה הרשימה המשותפת לאורך ארבע שנות קיומה. הייתה זו הזדמנות שנייה לשחזר את ההצלחה ההיסטורית שנקרתה לידיהם לראשונה בבחירות 2015.
את ההזדמנות הזו הם החמיצו. הרשימה המשותפת התפרקה לשתי בריתות ערביות קטנות. הציבור הערבי העניש אותם על כך, ובגדול. רק 49.2% מבעלי זכות הבחירה ביישובים הערביים הצביעו. חלק לא מבוטל מהמצביעים בפועל נענו לתחנוניהם של הפוליטיקאים הערבים בשעתיים האחרונות של יום הבחירות ההוא ב-9 באפריל.
אם בבחירות 2015 הייתה סיסמת הבחירות של הרשימה המשותפת "רצון העם", הרי שבבחירות האחרונות הציגו פעילי התנועה להחרמת הבחירות - קומץ של כמה עשרות צעירים וסטודנטים ערבים - סיסמא נגדית: "החרמה - רצון העם". הם לא היו צריכים לעשות הרבה כדי לשכנע את הציבור להיענות לקריאת ההחרמה ולא להצביע. התוצאה: המפלגות הערביות איבדו שלושה מנדטים מכוחן המשותף ביחס להישגי הרשימה המשותפת בכנסת הקודמת, וזכו רק בעשרה מושבים בכנסת הנוכחית. הפוליטיקה הערבית סיימה את מערכת הבחירות האחרונה חבוטה ומפולגת.
יותר ממחצית מהציבור הערבי לא הצביעו בבחירות האחרונות, אך אין זה אומר שהם מתנגדים באופן עקרוני להשתתפות בבחירות. על פי הערכות, רק עשרה אחוזים מהציבור הערבי מחרימים מבחינה אידאולוגית את הבחירות לכנסת. עשרה אחוזים נוספים אינם מצביעים מסיבות פרגמטיות (חולים, נכים וזקנים) או שהם אדישים מבחינה פוליטית. הרוב המכריע בקרב אלו שלא הצביעו בבחירות האחרונות - כ-30 אחוזים - נמנעו הפעם מהצבעה באופן אקטיבי ומודע. הסיבות לכך רבות: תסכול מחוסר השפעה פוליטית בכנסת, כעס על אישור "חוק הלאום" וגם ביקורת חריפה על המפלגות הערביות שבמו ידיהן ניפצו את סיסמת "רצון העם" - חזון האחדות שהתגשם בהקמת הרשימה המשותפת.
ההימנעות האקטיבית מההצבעה הייתה סוג של מסר פוליטי. היה זה מסר למפלגות הערביות שעליהן לאמץ שיח חדש וקונסטרוקטיבי. היה זה מסר שעליהן להיות קשובות יותר לרחשי הלב של הציבור, ושאסור היה להן לפרק את הרשימה המשותפת. היה זה מסר קונסטרוקטיבי שניתן היה להעבירו רק באמצעות צעד דה-קונסטרוקטיבי חריף כגון הימנעות מהצבעה.
ואכן, לא עברו שעות ספורות מהתפזרותה של הכנסת, ומרגע שחברי הכנסת הערבים רמזו כי ישקלו להרכיב מחדש את הרשימה המשותפת, והנה החלו להישמע קריאות עממיות - "אם תחזרו, נחזור גם אנחנו!"
אז מה צריכים הפוליטיקאים הערבים לעשות כעת? עליהם לדבר כעת אל הציבור באופן ישיר ולהדגיש שני מסרים. ראשית, שהם למדו מהביקורת הציבורית על פירוק הרשימה המשותפת, והם באים כעת לתקן את טעויותיהם. שנית, מחאה עממית והחרמת הבחירות לא יניבו הישגים לציבור הערבי אלא רק פעילות קונסטרוקטיבית באמצעות הכנסת.
הפוליטיקאים הערבים צריכים להוכיח לציבור שהטיפול באותן בעיות שבאמת מטרידות אותו - בריאות, השכלה, דיור, תעסוקה ומיגור הפשיעה - לא יוכל להתבצע ללא ייצוג אפקטיבי בוועדות הכנסת. עליהם להדגיש כי החלטה 922, שהעמידה תקציב חסר תקדים לפיתוח היישובים הערבים - 11 מיליארד ₪, לא הייתה מתקבלת ללא מגעים ישירים בין חברי הכנסת הערבים לגורמי הממשל הרלוונטיים.
בנוסף לכך, חברי הכנסת הערבים צריכים לרכז מאמץ מיוחד בקרב בני הדור הצעיר שכמעט 60% מהם לא השתתפו בבחירות האחרונות. עליהם לדבר אליהם במסרים פשוטים וקצרים המדגישים את התועלת בהצבעה בבחירות - כמשקל נגדי למסרים האפקטיביים של התנועה להחרמת הבחירות.
מעל הכל, הפוליטיקאים הערבים צריכים להעביר לציבור מסר פשוט: הפעם הם לא ייתנו להזדמנות לחמוק מידיהם.
פורסם לראשונה בדה מרקר.