ביום שאחרי

עם שוך מערכת הבחירות הסוערת שפקדה אותנו, ניתן כעת להביט קדימה ולבחון אילו צעדים נדרשים על מנת להבריא את הדמוקרטיה הישראלית. קיבוע מעמדם של חוקי היסוד יחד עם שינוי הליך הרכבת הממשלה, יסייעו לשיפור היעילות השלטונית, ולביסוס המערכת הפוליטית המפולגת והמסוכסכת

ברמה הלאומית ברור לכולנו שמהבחירות האחרונות החברה והדמוקרטיה הישראלית יצאו מופסדות. הסולידריות החברתית, הממלכתיות, הסובלנות - כולן ספגו חבטות במערכת הבחירות הנוכחית שחתרה תחת הערכים המשותפים לנו.

אבל לפי הסקרים שמפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה, דווקא יש נושאים רבים שבהם יש הסכמה בחברה הישראלית – רוב בציבור הישראלי סבור שהרכיב היהודי והדמוקרטי של המדינה חשובים באותה מידה, רוב בציבור הישראלי סבור שיש לכלול את ערך השוויון בחוק הלאום, רוב הציבור מתנגד לנטילת הסמכות מבית המשפט לפסול חקיקה לא חוקתית של הכנסת.

אמנם ידענו בעבר מערכות בחירות סוערות, וזכורה לי במיוחד מערכת הבחירות של שנת 1981, שבה כילד נכחתי בעצרת בחירות בגן סאקר, ואני זוכר את המלים החדות כסכין שנשאו הנואמים ובראשם בגין. אך ההבדל הוא שאז לא קראו תיגר על השיטה, הערכים המשותפים וכללי המשחק הדמוקרטיים.   

הבחירות הללו חשפו את מה שבאמת חסר לנו: הסכמה על כללי משחק וגבולות גזרה שבמסגרתם צריך להתנהל הדיון הציבורי. הסכמה על המסגרת – מדינה יהודית ודמוקרטית, שבה כולם, ללא יוצא מן הכלל, אזרחים שווים הכפופים לאותו חוק ומצייתים לאותן הנורמות. כללי המשחק שלנו הם חוקי היסוד. מדינה שבה משנים חוקי יסוד ארבע עשרה פעמים בקדנציה אחת- כפי שקרה בקדנציה החולפת – היא מדינה שבה אין כללי משחק יציבים.

בארצות הברית, לשם השוואה, ב-200 שנות עצמאות שונתה החוקה בסך הכל 27 פעמים, כשהפעם האחרונה הייתה בשנת 1992 ולפני כן בשנת 1971.

הצעד הנוסף והחשוב שעל מקבלי ההחלטות להוביל הוא שינוי הליך הרכבת הממשלה באופן שיתרום ליצירת שני גושים, תוך מניעת סחטנות פוליטית. מערכת הבחירות הנוכחית מסתמנת כמערכת שתוכרע בידי המפלגות הקטנות. החדשות הרעות הן שהקואליציה הבאה, אם לא תתבסס על שתי המפלגות הגדולות, תיאלץ להיות מורכבת ממפלגות רבות שכל אחת מהן מחזיקה בזכות וטו משלה על עצם הישרדות הממשלה. במצב כזה, כוחן של המפלגות הקטנות רב בהרבה ממשקלן היחסי. כך ארבעה או חמישה אחוזים מהציבור, שיתנו את קולם למפלגות שעדיין לא ברור אם חלקן יצליחו בכלל להיכנס לכנסת, עשויים להיות אלה שיקבעו עבור 95 האחוזים האחרים איך ייראו קווי היסוד, כולל בשאלות יסוד שנוגעות לאופי המדינה. מההיסטוריה הפוליטית בישראל אנו יודעים שכשקבוצות לחץ קטנות מקבלות השפעה גדולה – התוצאה עבור הרוב הפוליטי בעייתית מאד.   

הידיעה שראש הרשימה הגדולה הוא שיעמוד בראשות הממשלה תמריץ את הבוחרים להצביע לרשימות הגדולות ואת המפלגות השונות להתחבר ולהתגבש. שינוי כזה יקטין את כוח המיקוח של מפלגות קטנות ושל פוליטיקאים יחידים.

שינויים אלה יתרמו בצורה ניכרת לשיפור היעילות השלטונית, לקידום רפורמות כלכליות ומבניות עם ראייה ארוכת טווח, ויסייעו לבסס מחדש את המערכת הפוליטית המפולגת והמסוכסכת, כך שתישען על שני עוגנים.

צעדים אלה הם הראשונים בתהליך ההבראה של הדמוקרטיה הישראלית. על אף ההכפשות, הקיטוב וההסתה, הציבור הישראלי עדיין מאמין בדמוקרטיה ובערכיה, גאה במדינה ורוצה לחיות בה- כל מועמד שיבחר יזכה לתמיכת הציבור אם יקדם את הדמוקרטיה המהותית שמשמעה חירות, שוויון ושמירה על כבוד האדם, איזונים ובלמים בין הרשויות, ושמירה על שלטון החוק ועל המרקם החברתי המגוון.