דרוש שוויון בייצוג ועדת הפרס של משרד התרבות

הייצוג החסר של האוכלוסייה הערבית בוועדות הפרס של משרד התרבות והספורט מצביע על בעיה רחבה הרבה יותר - הדרה ארגונית ומערכתית של עשרים אחוזים מהאוכלוסייה מהמשרד שאמון על תקצוב ושימור התרבות של כלל אזרחי המדינה.

Flash 90

מאז מינויה של ח"כ מירי רגב לשרת התרבות, מתקיים דיון ציבורי ער הנוגע להיקפה ותוכנה של הזכות לתמיכה כספית של המדינה בתחום התרבות. לב הדיון נוגע בשאלה האם ראוי להתנות תקצוב בעמידה בקריטריונים ערכיים ופוליטיים המתייחסים לתוכן פעילות התרבות. על רקע המענקים הכספיים שחולקו בשבועות האחרונים על ידי משרד התרבות והספורט במסגרת פרס אמנות הקולנוע שייסד המשרד, פרס היצירה מטעם ראש הממשלה לקומפוזיטורים המוענק באמצעות המשרד ופרסי שרת התרבות והספורט למעצבים בתחומי האופנה, נראה כי יש מקום להאיר זווית נוספת לגבי הדרך בה המדינה מתגמלת אמנים ולחלופין, שוללת מימון מאמנים שאינם נאמנים לנרטיבים הרצויים – ועדות פרס.

עיון ברשימת השופטים והזוכים בפרסים שהעניק משרד התרבות (זאת בשונה מפרסים המוענקים על ידי מוסדות ציבור כמו האקדמיה לקולנוע או ועדות פרס לא ממשלתיות), מצביע על ייצוג חסר לאוכלוסייה הערבית. כך, למשל, בוועדת השיפוט לפרס אמנות הקולנוע ישבו חמישה חברים ללא ייצוג לאוכלוסייה הערבית. ואכן, מתוך 12 הזוכים בפרס הכספי שהעניקה הוועדה, ניצבת בבדידות קורנת רק זוכה ערבייה אחת – היוצרת אבתיסאם מראענה מנוחין. גם מתוך 14 השופטים וחברי ועד נאמני הפרס לקומפוזיטורים לא ניתן למצוא ולו נציג אחד מקרב האוכלוסייה הערבית וגם במקרה זה השופטים לא העניקו פרסים לקומפוזיטורים ערבים. ועדת פרס האופנה שהעניקה פרסים לארבעה מעצבים (בכלל זה פרס מפעל חיים) הורכבה גם היא משלושה חברים – ללא נציגות לאוכלוסייה הערבית, גם בקרב הזוכים בפרסים. בסך הכל, מתוך שלושת הפרסים שחולקו לאחרונה, בחרו 22 שופטים יהודים זוכה אחת ערביה מתוך 22 זוכים.

זוהי לא הפעם הראשונה שעולה טענה כנגד הייצוג בוועדות הפרס - בשנת 2015 נדחתה עתירה (בהיותה "כוללנית ונטולת ביסוס עובדתי מספיק") של משוררת ניצולת שואה מבאר שבע שביקשה מבית המשפט בין היתר להורות למשרד התרבות שעליו להבטיח ייצוג הולם לקבוצות מיעוט בוועדות הפרסים ובקרב הזוכים. נראה שבענייננו, ישנה תשתית מספקת, למצער לטובת העלאת הנושא לסדר היום הציבורי פעם נוספת. ככל שמשרד התרבות יטען בתגובה, שתת הייצוג בוועדות הפרס נובע מכך שאין מספיק מועמדים רלוונטיים לזכייה בפרס או לישיבה על כס השיפוט – טענה זו מעידה על בעיה גדולה יותר – הדרה של האוכלוסייה הערבית מחלק מתחומי האמנות והיצירה שיש לטפל בה באופן אקטיבי.

למעשה, תת הייצוג בוועדות הפרס שמעניק משרד התרבות הינו דוגמה קונקרטית לבעיית ייצוג רחבה במשרד בכללותו בנוגע לאוכלוסייה הערבית. על פי נתוני נציבות שירות המדינה, מתוך 211 עובדי משרד התרבות והספורט, 17 בלבד (8.1%) הם ערבים, אשר אינם מיוצגים כלל בקרב הסגל הבכיר במשרד. בהיעדר ייצוג לאוכלוסייה הערבית בוועדות הפרס ובמשרד עצמו, בייחוד במוקדי קבלת ההחלטות, עולה החשש כי חלוקת התקציבים הציבוריים לעידוד אמנות תישאר הרחק מידי האוכלוסייה הערבית. האמור לעיל מוכיח כי הדיון סביב סוגיית ה"נאמנות בתרבות" צריך להתמקד לא רק בתחום החקיקה אלא גם במנגנונים הנושאים בחובם פוטנציאל לכינון והנצחת האפליה ודה-לגיטימציה של קבוצות, דעות והשקפות.

השרה מירי רגב מתגאה בהעלאת התקציב ליוצרים ערבים תחת כהונתה, דבר שיש לברך עליו. ביכולתה ומחובתה של מי שמבקשת ליצור שוויון לתקן את תת הייצוג הן בוועדות הפרס והן במשרד התרבות כולו. בעשותה כן, תייצר השרה רגב תנאים הוגנים יותר לחלוקת תקציבי המשרד ותביא רוח רעננה של "נאמנות לתרבות" במקום "נאמנות בתרבות" –  נאמנות לתרבותם של כלל אזרחי ישראל יהודים וערבים כאחד.

פורסם לראשונה בגלריה.