מה רוצים מעפולה?

בסערה שקמה סביב הצהרת האמונים של חברי מועצת עפולה קיים מוסר כפול. אל לנו להיות מופתעים שהרשויות המקומיות מיישמות הלכה למעשה את מה שהתקבל כחוק יסוד בכנסת – אפליית מיעוטים והתחייבות לשמור על צביון יהודי.

Flash 90

נוסח הצהרת האמונים המזעזע של חברי מועצת עיריית עפולה שהתחייבו "לשמור על צביונה היהודי של העיר" עורר סערה תקשורתית ובצדק. מצער מאד ששליחי ציבור בעירייה בוחרים להצהיר אמונים הצהרה המדירה את המיעוטים החיים בעירם ושולחת מסר ברור שהם לא רצויים בה. אך דומה שרבים מאזרחי המדינה סרבו להזדעזע וכלל לא מבינים על מה המהומה.

אך מה יש להתפלא, ומניין הסטנדרט הטהור שאנו דורשים מחברי מועצת עפולה? הרי אנו, אזרחי המדינה, באמצעות נציגינו בכנסת, הגדרנו אותה אך לאחרונה – בחוק יסוד שמהווה תחליף למבוא לחוקה, המגדיר את מדינת ישראל כמדינה יהודית תוך התעלמות מוחלטת מהמיעוטים בקרבה. לא רק זאת, אלא שסעיף שהיה קיים בחוק בקריאה ראשונה לפיו מדובר במדינה יהודית ודמוקרטית נמחק ממנו. על אחת כמה וכמה שבכוונת מכוון, ובניגוד לגרסה אותה הציע ח"כ בני בגין והצעות רבות אחרות שהציעו חברי כנסת מהאופוזיציה, לא הוכלל בחוק היסוד כל סעיף המתייחס לשוויון זכויות לכל אזרחי המדינה, לזכויות המיעוטים לתרבות, ועוד ועוד. ומעבר להצהרות הכלליות בחוק היסוד, הגדילו לעשות מחוקקינו וקבעו כי "המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה" מבלי להתייחס לחובת המדינה לקדם התיישבות למי שאינם יהודים.

אם כן, מדוע למדינה מותר להגדיר עצמה אך ורק כיהודית, תוך הדרת מיעוט של מעל חמישית מאזרחי המדינה, אך לחברי מועצת עפולה אסור להצהיר הצהרה ברוח דומה על שמירת צביונה של עפולה? הן זהו המסר העיקרי בחוק הלאום: זוהי מדינה השייכת ליהודים ורק ליהודים, והמיעוטים הנמצאים בה הם לכל היותר במעמד של אורחים שניתן לכבדם כבני אדם (בהתאם לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו) – אך בפירוש אין מדובר באזרחים שווי זכויות. לא צריכה להיות שום תמיהה שמסר זה מתקבל בקרב ציבורים נרחבים, וגם מיושם בשטח.

מעבר לכך, הציפייה כי תושבי עפולה יקבלו בשוויון נפש את העובדה שמיעוטים יבואו לחיות בקרבם כשכנים שווי זכויות, בעוד היישובים הקטנים שמסביב לעפולה "מוגנים" מכך על ידי ועדות קבלה – באישור ובגיבוי החוק שנחקק בשנת 2011 – גם היא תמוהה. מדוע ליישובים כפריים מגיעה הזכות ל"קהילה הומוגנית" בעוד תושבי הערים הסמוכות צריכים להתמודד עם האתגרים של רב-תרבותיות? כל עוד חוק ועדות הקבלה שריר וקיים (ויש אף יוזמות חקיקה להרחיבו – גם לאזור המרכז מבחינה גאוגרפית וגם מבחינת תחולתו על יישובים גדולים יותר, עד 700 משפחות) הגושפנקה החוקית שהוא מעניק לגזענות תמשיך להתרחב. על אחת כמה וכמה, בתוספת הרוח הגבית שהעניק חוק הלאום, אין ספק כי תופעות כגון הצהרת הנאמנות בעפולה ורשימות גזעניות הקוראות לשמור על "צביון יהודי" ועל הדרת ערבים מערים גדולות אחרות, רק יתרחבו.

פורסם לראשונה בהארץ.