מלחמת הרשויות

על רקע סאגת חוק הלאום נדמה שחוקי היסוד לא נועדו לקבוע ערכים וכללי משחק מוסכמים, אלא לענות על צרכים פוליטיים צרים של רוב זעום. דרוש "חוק יסוד: חקיקה" שיסדיר את ההליך ויאזן בין הטיעונים (הצודקים) של הצדדים

שני הצדדים בוויכוח הציבורי והמשפטי סביב העתירות שהוגשו לבית המשפט העליון נגד חוק יסוד: הלאום משתמשים ברטוריקה של קץ הדמוקרטיה. העותרים טוענים כי החוק שולל עקרונות דמוקרטיים בסיסיים, ואילו שרת המשפטים סבורה כי דווקא פסילת החוק תחתור תחת אושיות המדינה הדמוקרטית. שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן, אף כתב לאחרונה כי הסכנה במהפכה שיפוטית אנטי-דמוקרטית בישראל גדולה יותר מהסיכון הקלוש כי הכנסת תבטל את הדמוקרטיה.

אין ספק, כי פסילת חוק יסוד על-ידי בית המשפט תהיה מהלך חריג ובעייתי וביותר, הגם שיש תקדימים לכך בעולם, ולמרות שכבר בשנות השישים, בפרשת ירדור, בית המשפט הכיר בקיומם של כללים על חוקתיים לא כתובים עליהם ניתן להסתמך במקרים מיוחדים. עם זאת, המצב החוקתי הקיים בישראל, בו הרוב הפוליטי בכנסת יכול לחוקק חוקי יסוד בהליך מהיר וברוב זעום גם הוא חריג מאד ובעייתי ביותר. במציאות כזו, נשחק עד מאד התפקיד של חוקי יסוד כמבטאים את ערכי היסוד של המדינה ואת כללי המשחק המקובלים על כל או על רוב גדול של אזרחי המדינה. חוקי היסוד שאומצו עד תחילת שנות התשעים ניסו בדרך כלל לשקף את ערכי היסוד של המדינה, אם כי גם הם לא אומצו תמיד ברוב גדול, וגם הם היו כפופים לעתים לשינויים הנובעים מ"פוליטיקה קטנה" (כמו בתחום הגבלת חופש העיסוק מטעמי שמירה על כשרות). אך מבט אל חוקי היסוד והתיקונים לחוקי היסוד שנחקקו בשנה האחרונה מראה שהם כלל לא נופלים לקטגוריה של חוקים המנסים באופן רציני לקבוע עקרונות יסוד וכללי משחק מוסכמים, אלא נועדו לענות על צרכים פוליטיים רגעיים ולממש אג'נדות פוליטיות צרות.

כך למשל, התיקון לחוק יסוד הממשלה, שהתקבל בינואר השנה ואפשר את המשך כהונתו של ח"כ ליצמן כסגן שר עם סמכויות של שר, נחקק בתוך ימים ספורים על מנת לפתור בעיה קואליציוניות נקודתית. גם התיקון לחוק יסוד הממשלה שהעביר את סמכויות היציאה למלחמה מהממשלה לקבינט, נחקק בחודש אפריל בחופזה, וכבר תוקן מאז כתוצאה מהביקורת הציבורית החריפה על הנוסח שהתקבל. דוגמא נוספת הינה התיקון לחוק היסוד, שנועד לאפשר מינוי של יותר מ-18 שרים ואשר נחקק וממשיך לחול כהוראת שעה זמנית. הליכי חקיקה חפוזים, רשלנים וזמניים שכאלה אינם מתיישבים עם תפיסה של חוקי יסוד כחוקים מיוחדים, המייצרים מסגרת משפטית יציבה, ואשר לתוכנם יש לייחס משקל מיוחד.

באשר לחוק הלאום, הרי שלמרות שהוא גובש במשך זמן רב, מנסחיו לא עשו כל מאמץ להפכו לחוק שייהנה מקונצנזוס רחב בחברה הישראלית. למעשה, הם יצאו מגדרם שלא לכלול בו את הגדרת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הגדרה המקובלת כמעט על כל הסיעות בכנסת ועל הרוב המכריע של האזרחים במדינה.

במציאות שבה חוקי היסוד הופכים להיות עוד מכשיר פוליטי בידי הקואליציה לשלוט, אין זה מפתיע כי הם מעוררים את החשש מפני עריצות שלטונית. זהו בדיוק המקום בו נדרשים איזונים ובלמים כנגד עריצות הרוב, ובשיטה המשפטית הישראלית, בה אין מנגנונים פוליטיים אחרים המאזנים את כוחה של הקואליציה, רק בית המשפט יכול לעמוד בפרץ ולמנוע שימוש בחוקי היסוד על מנת לרמוס עקרונות דמוקרטיים בסיסיים.

אבל את המצב הבעייתי הזה, בו בשם הגנה על ערכים דמוקרטיים בית המשפט נדרש להגביל את כוחו של הרוב בכנסת לקבוע הסדרים חוקתיים - מצב ששרת המשפטים כינתה כ"מלחמה בין הרשויות" - אפשר וצריך למנוע. אם הכנסת מבקשת שבית המשפט יתייחס בחרדת קודש לחוקי היסוד שהיא מחוקקת וימנע מלבחון אותם כפי שהוא בוחן חוקים רגילים, תתכבד הכנסת ותיגש היא בעצמה להליך חקיקת חוקי היסוד בחרדת קודש. כל עוד הכנסת מתייחסת לחקיקת חוקי יסוד בקלות ראש, כביטוי לאילוצים קואליציוניים וככלי לקדם אג'נדה פוליטית ספציפית, בלתי מרוסנת ושנויה במחלוקת, הטענה כי לבית המשפט אין סמכות לפסול חוקי יסוד בשל מעמדם המיוחד הינה טענה חלולה ובלתי משכנעת.

בנסיבות אלו, מה שנדרש הוא חוק יסוד: חקיקה שיסדיר בין השאר את אופן חקיקת חוקי היסוד. הסדר כזה צריך לכלול לוח זמנים סביר לחקיקת חוק יסוד שיאפשר דיון רציני ומקיף בו, דרישת רוב מיוחד (גדול מ-61 ח"כים) בשלבי החקיקה השונים, שריון חוקי היסוד מפני שינויים בחוקים שאינם בחוק יסוד, וקביעת העקרונות הקבועים במגילת העצמאות כ"גבולות הגזרה" של חוקי היסוד. כבר לפני עשור, הרבה לפני "מלחמת הרשויות", המכון הישראלי לדמוקרטיה הציע נוסח לחוק שכזה שיעגן את מעמדם והליכי חקיקתם של חוקי היסוד (נוסח השונה מתזכיר הצעת החוק הממשלתית שפורסם בשנה שעברה אשר אינו כולל את כל הערובות הנדרשות). באין היתכנות להגיע בשלב זה להסכמות רחבות סביב חוקה כוללת לישראל, אימוץ חוק יסוד: חקיקה, שישקף בעצמו הסכמה רחבה על כללי המשחק החוקתי, יהיה צעד חשוב בכיוון של נורמליזציה של המצב המשפטי בישראל ותרומה של ממש למניעת התנגשות בין רשויות השלטון השונות.

פורסם לראשונה בYnet.