ביחד ולחוד - כך יגורו החרדים ב-2040?

בעשורים הקרובים תתרחש עליה משמעותית בשיעור החרדים שיתגוררו בפריפריה הצפונית והדרומית בישראל. כיום, נשלט המרחב החרדי על ידי שתי ערי ראשה (בני ברק וירושלים) המצויות דווקא במרכז החברתי והפוליטי של מדינת ישראל. לכן, על המדינה להתחיל ולהיערך לפיזורם במרחב של מאות אלפי חרדים. בכדי שתהליך זה יקרה בהצלחה, יש ליצור תשתית מתאימה

דו"ח חדש של המועצה הלאומית לכלכלה מסמן שבעשורים הקרובים תתרחש עליה משמעותית בשיעור החרדים שיתגוררו בפריפריה הצפונית והדרומית בישראל. כיום, נשלט המרחב החרדי על ידי שתי ערי ראשה (בני ברק וירושלים) המצויות דווקא במרכז החברתי והפוליטי של מדינת ישראל. שם נמצאת הנהגתו הרוחנית והארגונית. כל תנועה דמוגרפית חרדית במרחב הישראלי בעבר, בהווה וגם בעתיד - נעה סביב הציר המחבר בין אי-יכולתן של ערים אלו להכיל את גידול האוכלוסייה לבין הקשר המתחייב שביניהן לבין הקהילות החרדיות שיצאו מהן. לכן, על המדינה להתחיל ולהיערך לפיזורם במרחב של מאות אלפי חרדים. בכדי שתהליך זה יקרה בהצלחה, יש ליצור תשתית תעסוקתית מתאימה, כמו גם תשתית תחבורתית שתאפשר ניידות לבני ברק וירושלים ותכנון עירוני מותאם שיכלול פרישת שירותי דת ומוסדות קהילתיים. בהתאם, יש לתכנן ערים חרדיות נוספות או שכונות חרדיות שהן בעלות מאפיינים שונים מהשכונות החילוניות באופי הבנייה. היערכות שכזו תקל על הקמת ערים חרדיות אפילו בפריפריה הרחוקה מאוד. 

אלא שלמשוואה זו של נוחות, מחיר ויצירת סביבת מחיה "חרדית" בפריפריה יש עוד משתנה משמעותי והוא הצורך של המדינה לשלב את החרדים בשוק העבודה, במוקדי קבלת ההחלטות ובאקדמיה, והצורך של קבוצות הולכות וגדלות בחברה החרדית, להשתלב באופן זה בחברה הישראלית הכללית.

לכן, יש לפעול על מנת שגם ערים חזקות יחסית, שבהן אין כיום ריכוזים גבוהים של חרדים, יקלטו ויקימו שכונות חרדיות שכן דווקא ערים אלו יכולות לקלוט אוכלוסייה בעלת הכנסה נמוכה מבלי להביא לפגיעה קשה בתושבים הקיימים בהן. מצב זה עלול אמנם להיות כרוך בטווח הקרוב בחיכוך בין האוכלוסיות, אך בטווח הרחוק ייצור גם קירוב והכרת השונה, ובוודאי שהוא נכון יותר מאשר לנתב את החרדים למגורים בערים חלשות כלכלית. נכון לומר גם, שבחלק מערי הפריפריה הקיימות כן נכון לשלב שכונות חרדיות, זאת במידה וישנה זיקה ספציפית מיוחדת בין הקהילה הקיימת לקהילה המתיישבת, כך ששתי הקהילות יוכלו לדור זו לצד זו בשלום יחסי. 

השורה התחתונה היא קריאת השכמה למדינה שחייבת לבנות סל פתרונות שיתאים לזרמים השונים בחברה החרדית. את החרדים המודרנים, היוצאים לעבודה ושיכולים לחיות בשלום עם החילונים, ניתן לשלב בערים גדולות במרכז ובפריפריה. ניתן גם לשלב קהילות שמרניות יותר במודל של "שכונה בתוך עיר", כל עוד מדובר במספרים שלא יסכנו את אופייה של העיר, בדיוק כפי שחיה כיום קהילת צאנז בנתניה או חסידות סארט ויז'ניץ בחיפה. בכדי ליצור פתרונות כאלו יש ליצור שיח כבר היום עם ראשי ערים ורשויות, לבנות שולחן עגול של משרדי הממשלה העוסקים בנושא וליצור שיח בקרב הקבלנים, ועדות התכנון וכל מי שמעורב בעיצוב פניה של ישראל מבחינת שוק הדיור והמחיה בעוד מספר עשורים. 

בכדי להתגבר על הקשיים במקומות שבהם תיווצר עם הריבוי הטבעי גם יותר אינטראקציה בין החרדים לאוכלוסייה החילונית והדתית, יש לבנות מנגנוני גישור במערכת החינוך, במקומות העבודה ובקרב ההנהגות המקומיות. יש לעצב כללי משחק סבירים שבמסגרתם, למשל, חרדים המתגוררים בערים חילוניות ימנעו מלסגור כבישים בשבת, והחילונים מצידם לא יפגינו נגד כל בניית מקווה בשכונות החרדיות. בניית תשתית כזו - פיזית ומנטלית - היא תהליך ארוך ומייגע, אך כזו שלא ניתן לוותר עליה. לאור המציאות הצפויה, כדאי שנתחיל לעסוק בכך כבר היום.

פורסם לראשונה ב'דה מרקר'.