פרלמנט - גליון 67 מיהו אזרח? (גיליון 67)

בעשורים האחרונים המושג "אזרחות", המלווה את הפילוסופיה הפוליטית המערבית מאז ימי יוון העתיקה, זוכה לפריחה מחודשת ודיונים עליו ועל משמעותו רווחים בעולם האקדמי, הפוליטי, התקשורתי והציבורי. הסיבה לכך היא הרלוונטיות הרבה של האזרחות לתהליכים עכשוויים – כמו למשל דמוקרטיזציה, מאבקים אתניים ולאומיים, תהליכי גלובליזציה כגון הקמת האיחוד האירופי והגירה רחבת היקף למדינות המערב (Shafir, 1998: 1-2) - והשאלות הנוקבות העולות בהקשר זה (על השפעתו של האיחוד האירופי על האזרחות, ראו המאמר "אזרחות העתיד" בגיליון זה; על אזרחות ומהגרי עבודה בישראל, ראו "עובדים זרים בישראל", בגיליון זה). 

אחד הטובין החשובים ביותר שיש לאדם הוא עצם זכאותו לקבל טובין במסגרת מדינה כלשהי, קרי: להיות אזרח. ההכרעה בדבר שאלת האזרחות עשויה במקרים רבים לחרוץ, לטוב ולרע, את גורלם של אנשים. בחברה דמוקרטית להכרעה זו משנה חשיבות, שכן בניגוד לזכויות אדם הניתנות לכל אדם באשר הוא, זכויות פוליטיות מלאות מוקנות בעיקרון רק לאזרחים.

אזרחות היא מעמד חוקי המעניק ליחיד חברות רשמית ומלאה בקהילה פוליטית-מדינית. בדמוקרטיות ליברליות האזרחות מעניקה זכויות כזכות ההצבעה, זכות ההתמודדות למשרות ציבוריות והשתתפות בפעילויות ציבוריות, אך גם דורשת התחייבות לשלם מסים ולעתים לשרת בצבא.
אזרחות נמצאת גם בלב הגדרתה של מדינת הלאום, יחד עם שטח המדינה. שטח המדינה מגדיר את גבולותיה הגאוגרפיים של המדינה, ואילו האזרחות מגדירה את גבולות אוכלוסייתה. שרטוט גבולות אלה מתבצע באמצעות חוקי האזרחות, הקובעים מיהו אזרח ובאילו דרכים אדם יכול לקבל מעמד של אזרחות (להרחבה ראו " אזרחות – מבט תאורטי והיסטורי", בגיליון זה).

מאמר זה סוקר את חוקי האזרחות ב-24 דמוקרטיות, את המגמות והשינויים שחלו בהם ואת הגורמים להם.

מוסד האזרחות המודרנית כמו שאנו מכירים אותו כיום התפתח במסגרת מדינת הלאום (להרחבה על תפיסת האזרחות המודרנית ראו "אזרחות – מבט תאורטי והיסטורי" בגיליון זה). בשנים האחרונות, בעקבות תהליכים מהותיים שהתרחשו בעשורים האחרונים – ובעיקר תהליכי הגלובליזציה - חלה ירידה בכוחן של מדינות הלאום ועלייה בכוחם של אידאולוגיות ומוסדות אוניברסליים, ומכאן נחלש הקשר האינהרנטי בין מושג האזרחות למדינת הלאום. שינוי זה הביא באופן בלתי נמנע לידי דיונים מחודשים על מוסד האזרחות, ובעשורים האחרונים אנו עדים להופעתה של הגדרה חדשה – אזרחות פוסט-לאומית, שתאוריות שונות ומגוונות מבקשות לפרט את מאפייניה. גם במישור המעשי חלים לנגד עינינו שינויים הקוראים תיגר על מוסד האזרחות המסורתי עם התרחבותה של תופעת ה"אזרחות הכפולה" ובעיקר עם כינונו של דגם האזרחות העל-לאומית של האיחוד האירופי. במאמר זה אנסה לשרטט את מאפייניו של מושג האזרחות הפוסט-לאומית ואדון בביטוייו למעשה.

אזרחותו של אדם היא זכות יסוד שממנה נגזרות שאר הזכויות שהוא זכאי להן כחבר בקהילה פוליטית (עוד על האזרחות ראו "אזרחות: מבט תאורטי והיסטורי" בגיליון זה). שלילת אזרחות פירושה אפוא הפשטת האדם מכל זכויותיו והדרתו אל מחוץ לקהילה הפוליטית. מאמר זה יתאר באופן כללי את הסנקציה של שלילת אזרחות ואת האופן שסנקציה זו מעוגנת במשפט המשווה ובחוק הישראלי הקיים.

משנות התשעים הגיעו למדינת ישראל מאות אלפי עובדים זרים (או "מהגרי עבודה"), בעיקר לענפי הבניין, החקלאות והסיעוד. לתופעה זו השלכות בולטות הן על שוק העבודה בישראל והן על המרקם החברתי במדינה. אחת הדילמות המורכבות שתופעת העובדים הזרים מעלה נוגעת לשאלת מעמדם בכלל, ולשאלת זכותם לאזרחות בפרט. דילמה זו עלתה על סדר היום הציבורי בקיץ 2010, בוויכוח הנוקב על גורלם של מאות ילדי עובדים זרים. מאמר זה יסקור את מקורותיה של תופעת העובדים הזרים באופן כללי, יבחן את הרקע לה ואת התפתחותה בישראל, ידון במעמדם החוקי של העובדים הזרים בישראל ובעולם ולבסוף ידון בהרחבה בסוגיית ילדי העובדים הזרים בישראל.

להיות אזרח פירושו להיות אדם. אזרחותו של אדם מקנה לו עולם ומלואו: היא קובעת את מעמדו החוקי, מגדירה אותו כסוכן פוליטי פעיל ומהווה מוקד להזדהות פסיכולוגית וכן מקור לתחושת שייכות. בניגוד לאמירתו של הפילוסוף ז'ן ז'ק רוסו - שעל היחיד לבחור אם להיות אדם או אזרח - כיום אזרחותו של היחיד היא שמקנה לו את זכויותיו כאדם ומבטיחה את ההגנה עליהן.