מדינת ישראל והחוק הביומטרי, או: כוח המרכז והפוסט-דמוקרטיה
בימים אלה מתנהל בכנסת ובציבור מאבק על הצעת חוק שמסמיכה את הממשלה להקים מאגר ביומטרי. בינתיים נדחתה ההצבעה על החוק לתקופה של שנתיים, והקמה מעשית של מאגר הנתונים הומרה בתקופת ניסיון. על פי ההצעה, ינפיק משרד הפנים דרכונים ותעודות זהות "חכמות" עם שבב ובו נתוני זיהוי ביומטריים. לצורך כך יינטלו מכל תושב טביעות אצבע ותצלום פנים בסטנדרט מיוחד, ואלה ישולבו במסמכי הזיהוי שלו וייאגרו במאגר מידע.
מבוא
"ואכן", כתב אריסטו בחיבורו פוליטיקה, "המדינה קודמת באופן טבעי לבית ולכל אחד מאתנו, שכן השלם קודם בהכרח לחלקיו: משנהרס הגוף השלם, לא תתקיים עוד רגל ולא יד - אלא בשם בלבד, כאילו הדברים אמורים ברגל או ביד של אבן".* משל "הגוף השלם" של אריסטו מניח כי כמו הגוף השלם של האדם, היחיד, כך המדינה חייבת להניח את השלם, כלומר את קבוצת האנשים והפוליס, המרכיבים אותה. אם "האדם הוא מטבעו בעל חיים מדיני", כמו שאריסטו מניח, הרי הוא חייב להשתייך למסגרת פוליטית כלשהי שכן "מי שמעצם טבעו, ולא בדרך מקרה, אינו שייך למדינה, הלוא הוא אחד משניים: יצור נקלה, או נעלה מאדם".** אבל מה קורה כשהמדינה עצמה מתעקשת לפרק את הגוף השלם של האזרח לחלקיו? האם המשוואה בין הגוף השלם של האזרח ובין הגוף השלם של הגוף הפוליטי נשמרת? ואם לא, האם המדינה עצמה לא הופכת במקרה כזה ל"יד של אבן", כמו שמנסח זאת אריסטו? הניסיון לפרק את מרכיבי הזהות של האזרח לאיברים-איברים מעביר את שאלת היחס בין הגוף האישי לגוף הפוליטי למקום שאינו בשליטתו או בפיקוחו של היחיד. בעיית החוק הביומטרי, כמו שהיא נראית היום בעולם, מציבה אתגר קשה בפני שוחרי הדמוקרטיה, הפרטיות והבחירה. אבל לפני שנאמר משהו על הבעיה, צריך להסביר ממה היא נובעת: מהו החוק הביומטרי ומדוע הוא חורג ממכלול היחס בין יחיד לשלטון במערכת הדמוקרטית בכלל, ובמדינת ישראל בפרט, ויותר מכך, איך ומדוע דווקא במדינת ישראל נוצר חוק שחורג מכל נורמה מוכרת בדמוקרטיות המערביות. האם למבנה הפוליטי בישראל ובייחוד למצבה המיוחד - לטענת שליטיה - יש קשר לחוק זה
בימים אלה מתנהל בכנסת ובציבור מאבק על הצעת חוק שמסמיכה את הממשלה להקים מאגר ביומטרי. בינתיים נדחתה ההצבעה על החוק לתקופה של שנתיים, והקמה מעשית של מאגר הנתונים הומרה בתקופת ניסיון ("פיילוט")."הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע", הצעות חוק ממשלה מספר 408, 27.10.2008, עמ' 1. על פי ההצעה, ינפיק משרד הפנים דרכונים ותעודות זהות "חכמות" עם שבב ובו נתוני זיהוי ביומטריים. לצורך כך יינטלו מכל תושב טביעות אצבע ותצלום פנים בסטנדרט מיוחד, ואלה ישולבו במסמכי הזיהוי שלו וייאגרו במאגר מידע.
הטכנולוגיה הביומטרית מבוססת על מדידה ועל כימות של המאפיינים הפיזיולוגיים הייחודיים שיש לכל אחד ואחת מאתנו, ובעזרתה ניתן לזהות אדם ברמת ודאות גבוהה.המדידה הביומטרית יכולה להתמקד גם במאפיינים התנהגותיים ייחודיים דוגמת חיתוך דיבור או דפוס השימוש במקלדת מחשב; לסקירה כללית על הביומטריה ועל השימוש הנעשה בה לצורכי זיהוי ראו למשל: ארנון הראל, "מה כל כך מיוחד בטכנולוגיה הביומטרית", האגודה לזכויות האזרח, 29.10.2008; ראו גם מצגת של הראל, האגודה לזכויות האזרח, 17.6.2008; ראו גם ליאור בן דוד ואתי וייסבלאי, "אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ומאגרי מידע ממשלתיים - סקירה משווה", מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 14.1.2009 (להלן "סקירה משווה של הכנסת"), עמ' 4 6. אבל הביומטריה עלולה להפוך גם לחרב פיפיות. כמו שנאמר בדברי ההסבר להצעת החוק:
היתרון בשימוש במאפיינים ביומטריים... מקורו בכך שמידע ביומטרי הוא מידע שאדם "נושא" עמו באופן תמידי, המהווה חלק ממנו, ואינו משתנה באופן קיצוני לאורך זמן; זאת לעומת מידע מזהה אחר... העלול להיות חשוף לשינויים ולתיקונים במרמה, עם יכולת מוגבלת לגילוי הזיוף. ואולם, בתכונה זו של הביומטריה טמונים גם סיכונים הכרוכים בהגנת פרטיותו של אדם, בין השאר בשל חוסר היכולת "לבטל" מידע ביומטרי לאחר שהופץ באופן בלתי הפיך.דברי ההסבר להצעת החוק, עמ' 2.
ביומטריה איננה הטכנולוגיה היחידה המשמשת לאימות זהות,ראו למשל דברי חה"כ שטרית: "אני מאמין שהחוק הזה יאפשר לנו להפיק דרכונים, תעודות זהות, לאזרחי ישראל, שאי אפשר יהיה לזייף אותן, או לפחות שיהיה מאוד קשה ומאוד יקר לזייף אותן, לא רק בגלל הביומטריה, אלא גם מסיבות אחרות, גם הנושאים האחרים שהכנסנו לתעודה, שלא מפורטים בחוק ולא כתובים בחוק, שהתעודות יופקו בהרבה הרבה הרבה יותר גבוהה של הגנות [כך במקור], מעבר לביומטריה. הביומטריה זה רק פרט נוסף" (ועדה משותפת של ועדת המדע והטכנולוגיה וועדת הפנים והגנת הסביבה [להלן הוועדה המשותפת], פרוטוקול דיון מיום 23.7.2009, עמ' 89 ). ורק בשל מחדל בן עשור נמנע משרד הפנים מלשלב אמצעים מתוחכמים אחרים בתעודות הזהות ובדרכונים."ציוני דרך - תעודות זהות חכמות", הודעה לעיתונות: תעודת הזהות החכמה לתושבי ישראל יוצאת לדרך, 1.12.2008; נורית פלתר, "תעודות הזהות החכמות: מחדל בן שמונה שנים", Ynet, 20.11.07; המכרזים שהוציאה הממשלה לביצוע הפרויקט הענק ועתיר הרווחים הולידו מלחמות משפטיות וציבוריות, ולעתים אף הגיעו למישור יחסי החוץ. ראו למשל שמוליק שלח, "שגריר ארה"ב הגיש לאולמרט תלונה על מכרז התעודות החכמות", גלובס,16.12.07. שיהוי זה הוא שהכשיר את הקרקע לכריכה של הנפקת מסמכי הזיהוי החדשים בהקמת מאגר ביומטרי, שישמש גם את משטרת ישראל וגורמים נוספים.
התכנית להקמת מאגר ביומטרי, שאין לו אח ורע באף מדינה דמוקרטית,על ייחודו של המאגר המוצע בישראל ראו להלן, טקסט להערה 18 ואילך. עובדה במשרדי הממשלה במשך שנים, אבל הגיעה לידיעת הציבור רק לאחר שגובשה כהצעת חוק. מיד עם פרסומה נתקלה היוזמה בביקורת ציבורית חריפה. נוסף על מומחים למשפט ולאבטחת מידע, ארגונים ופעילים חברתיים,הסערה הציבורית שעוררה התכנית כללה מומחים לטכנולוגיה, משפטנים, אנשי אבטחת מידע, ארגוני זכויות אדם ואף פעילים עצמאים שחברו והתארגנו כדי להסיר את רוע הגזרה. ראו למשל מכתב המועצה הציבורית להגנת הפרטיות, 24.6.2008; "מחאה נגד חוק הביומטרי: מאבק על החירות", וואלה חדשות, 26.7.2009. ההתנגדות למאגר הביומטרי סחפה אחריה גם אזרחים ואזרחיות מן השורה שהתארגנו ויצאו למאבק. ראו למשל המרכז לעצירת המאגר הביומטרי; אריק בנדר, "מאות בהפגנה נגד המאגר הביומטרי", nrg, 25.7.2009; בר בן ארי, "נחשפו פרטיהם של הח"כים שתמכו בחוק הביומטרי", TheMarker, 24.7.2009; בר בן ארי, "המאבק המקוון נגד החוק הביומטרי: בלוגרים נגד שטרית", TheMarker. התגייסו באופן חריג גם מדענים מן השורה הראשונה והזהירו מפני המאגר הביומטרי, ש"יפגע בפרטיות ובכבוד האדם, ועלול אף לסכן את בטחון המדינה ותושביה".מכתב המדענים, המקור (אוחזר ב-15.11.2009); ראו עוד: "14 מדענים: החוק מסוכן לביטחון המדינה", כותרת ראשית של ידיעות אחרונות, 29.7.2009; המדענים פנו שוב בחודש נובמבר 2009, ראו רותי אברהם, "זוכי פרס נובל: החוק מסוכן לביטחון המדינה", מחלקה ראשונה, 8.11.2009. אבל גם בני הסמכא הבכירים נתקלו בתגובה מבטלת ומזלזלת.בתגובה לעצומת המדענים כינס חה"כ שטרית מסיבת עיתונאים והכריז שהמדענים הוטעו וממילא "לא מייצגים את מיטב המומחים בארץ" (צבי זרחיה, "ח"כ שטרית: דוחה הטענות נגד המאגר הביומטרי 'עם כל הכבוד לאנשי המדע' ", TheMarker, 29.7.2009). הסערה הציבורית כמעט שלא השפיעה על הפקידים והפוליטיקאים, שגיבשו את "התכנית הביומטרית" וגמרו אומר להוציאה אל הפועל במהירות.
במאמר זה ננסה להצביע על הבעיות המהותיות של הצעת החוק הביומטרי, החל בהתייחסותו של המחוקק לכשלים אפשריים של מאגרי המידע, וכלה בסכנה הגדולה שיש במאגרי מידע כאלה לכל עיקרון דמוקרטי. באופן מדויק יותר, ננסה לתהות על הטיפול החריג של הממשלה הישראלית בשאלות אלה. תאוריה פוליטית עכשווית מצביעה על הקשר המתהדק והולך בין ה"ביומטרי" או ה"ביולוגי" ובין ה"פוליטי" (ובקיצור - ה"ביו-פוליטי") כתחום "אפור" שבו ממשלות דמוקרטיות מתירות לעצמן שימוש בפרקטיקות אנטי-דמוקרטיות, לכאורה בשם ההגנה על אזרחיהן. החוק הביומטרי בישראל, לטענתנו, הוא דוגמה קיצונית, ולכן מקרה אידאלי לבחינת הכשל המערכתי שמטשטש את גבולות הכוח בין הרשויות ובאופן מסוכן מקרב את המודל הדמוקרטי למודלים של שלטון טוטליטרי. כמו שטענו הוגים פוליטיים כבר בשנות השבעים, ההנחה ולפיה לממשלה הזכות לחדור אל חייו הפרטיים של האזרח, ובמקרים רבים אף לגופו או למידע על גופו, חושפת פן כוחני ואלים של המדינה ושל שליטיה. במקרה זה ה"דמוקרטיה" נעשית סיסמה ריקה מתוכן והיא אף מעוררת תגובות-נגד של התרחקות מה"פוליטי" ודחייתו באשר הוא, או במקרים קיצוניים - מרד אלים של קבוצות קיצוניות. החוק הביומטרי, זה שלכאורה נוצר כדי לסייע במיגור הפשע או במניעת הטרור, מנכר לאמתו של דבר את האזרח ומציב את הרשות המדינית כאדון חסר גבולות. עידן המידע מאפשר למדינה לעקוב אחרי האזרח גם בלי לחשוף את עצמה או את עניינה בו. לא מקרה הוא שטכנולוגיות ביומטריות נשענות על פיתוחים של חברות מסחריות, או שטכנולוגיות אלה כבר פועלות בשירות של לקוחות מסחריים. במונחים של חלוקות פוליטיות, לא מקרה הוא שאת הצעת החוק הביומטרית מניעות בישראל מפלגות המרכז, מפלגות שמעוניינות בשליטה מרבית, פוליטית וכלכלית גם יחד, בלי לאבד את הלגיטימציה שמעניקה להן הכותרת הפופולרית של ה"דמוקרטיה".
אם "עידן הטרור", שנפתח בתחילת המאה העשרים ואחת, מסתמן כעידן שבו ממשלות נטולות אידאולוגיה מנצלות את האיום על הביטחון כדי לעשות בפוליטיקה כבחצרן האחוריתעדות מאלפת לכרסום שחל בדמוקרטיה בעולם בעשור האחרון בשל ניצול ציני של "המלחמה בטרור" מצויה בדוח של משפטנים בכירים שפורסם בפברואר 2009. ראו: International Commission of Jurists, Assessing, Damage, Urging Action: Report of the Eminent Jurists Panel on Terrorism, Counter-terrorism and Human Rights (Executive Summary; The Report; Press Release). (התאורטיקן האנגלי אדוארד היגס כינה זאת "הערבוב שבין הגאו-פוליטי ובין הפוליטיקה המעמדית"),Edward Higgs, "The Rise of the Information State: The Development of Central State Surveillance of the Citizen in England 1500-2000", Journal of Historical Sociology 14 (2) (2001), pp. 175-197. Here, p. 190. הרי בעשור האחרון בחרו לעצמן מפלגות המרכז של מדינת ישראל מקום מוביל בחוד החנית של "מדינת הכוח" הפוסט-דמוקרטית.התאורטיקן הפוליטי דיוויד ליון מזהיר כי השימוש באמצעי זיהוי ביומטריים ושיטות מעקב שונות יוביל באופן בלתי נמנע לתפיסה של "מדינה חזקה" או "מדינת הכוח". ראו David Lyon, Surveillance after September 11, Cambridge: Polity Press, 2003, p. 34 אם זכויות האדם וחופש הביטוי מטרתם להגן על הפרט מפני שרירות כוחו של השלטון, פריצה של הגנות דמוקרטיות, כמו שהזהיר התאורטיקן ג'ורג' טומקו (Tomko), עשויה להתברר כבעלת מחיר גבוה: "הביומטריה עשויה להתברר כ'סופה של הפרטיות, כפי שידענו אותה עד כה' ".ראו התזה של טומקו בעניין, כמו העבודה שעשתה בעקבותיו אירמה ון דר פלוג: George Tomko, "Biometircs as a Privacy-Enhancing Technology: Friend or Foe of Privacy?", paper presented at the Privacy Laws & Business 9th Privacy Commissioners/ Data Protection Authorities Workshop, 15.11.1998, Santiago de Compostella, quoted and discussed in Irma van der Ploeg, "Biometircs and Privacy: A Note on the Politics of Theorizing Technology", Information, Communication & Society 6 (1) .(2003), pp. 85-104 במונחים ביומטריים חל כאן תהליך כפול: מצד אחד התרחקות של השלטון מהאזרח הפרטי ומיכון של היחס אליו, יחס שיחייב מעתה תיווך של המערכות הביומטריות האוטומטיות. ומן הצד האחר, צמצום המרחק בין בעל השררה ובין גופו הפרטי של האזרח לכדי לא יותר מלחיצת כפתור. במצב החירום המתמשך שמדינת ישראל נתונה בו, נדמה שכפתור כזה עשוי להילחץ פעמים רבות ולא בהכרח במקומות הנכונים. בהיעדר פיקוח נאות, כמו שיוזמה זו ממחישה בבירור, המחיר של הגדלת המרחק מהאדם יחד עם קיצור הדרך אל תוך גופו ועברו הרפואי, עשוי להתברר כגבוה מנשוא. שילוב המערכות יוצר פיתוי כמעט הכרחי לשלב בין שליטה מסוגים שונים, בעיקר זו שנדונה רבות בישראל של שנות האלפיים - החיבור הגובר והולך בין "הון לשלטון".מנכ"ל HP, מי שעתידה להנפיק את תעודות הזהות הביומטריות, כבר אמר שהפרויקט "יאפשר לגופים 'לרכב' על תעודות הזהות החכמות ולהציע זיהוי במקומות שקשה ליישם היום" – "הבנקים למשל" (גיא גרימלנד, "בעוד שנה לאזרחי ישראל תהיה תעודת זהות חכמה, וזה סופי", TheMarker, 1.12.08); עוד ראו יוסי הטון, "גרנטנר: המתווה של חוק ביומטריה בישראל הוא טעות. על השוק הפרטי לממש אותו ולא הממשלה", אנשים ומחשבים, 5.8.2009. יתרה מזאת, כמו שמודים במפורש אנשי השלטון שמקדמים את הצעת החוק, מטרתו של החוק הביומטרי לא רק לייעל את המערכת, כי אם ליצור מערכת של הפרדה אתנית ודמוגרפית. וכמו שמצהיר מאיר שטרית ללא הרף: "המטרה של הפקת התעודות היא לדעת מיהו ישראלי באמת. בהרבה מאוד מקרים אנחנו לא יודעים וזה מסכן את ביטחון המדינה"'.הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 23.7.2009, עמ' 90; דיווח על הישיבה הנ"ל ראו אצל אדר שלו, "חוק מאגר טביעות אצבע בדרך לאישור סופי", Ynet, 23.7.2009; מוטיב זה חזר אצל שטרית פעמים רבות. כך למשל בהיותו שר הפנים הופיע בוועדת הכספים של הכנסת והבטיח: "אנחנו ננפיק גם דרכונים ביומטריים, גם תעודות זהות ביומטריות, שיהיה קשה לזייף אותם, ואז נדע סוף סוף מיהו אזרח ישראלי - לא מיהו יהודי, אלא מיהו ישראלי" (ועדת הכספים, פרוטוקול דיון מיום 10.10.2007, עמ' 11.); בנאום במליאת הכנסת אמר: "סוף-סוף נדע מיהו ישראלי. לצערי, פעם היו מתווכחים על מיהו יהודי; אני שואל מיהו ישראלי. אני אומר לך, אדוני שר המשטרה, באחריות: היום אי-אפשר לדעת" (ישיבה 22 של הכנסת ה-18, 18.5.2009, עמ' 97); לאחרונה הוא חזר על הדברים בריאיון לאתר מפלגת קדימה: "חשוב להבהיר, הביומטריה תמנע באופן חד-חד ערכי את הזיוף כך שנוכל לזהות בדיוק מיהו ישראלי ומיהו איננו כזה" (צבי ציקי אבישר ועמיר סגל, "יהיה ראש ממשלה מצויין. אם ייבחר – ראיון מיוחד", יאללה קדימה, 14.10.2009). המשמעות של שילוב כלי שליטה מסוכן כמו הביומטריה עם מוטיבציה שנשענת על הפרדה בין אוכלוסיות עשויה להתברר כנקודת השבר של הדמוקרטיה, כפי שידענו אותה עד כה.
חלק ראשון: החוק הביומטרי בעולם ובישראל
בעולם
בעשור האחרון מתמודדות כל מדינות העולם החופשי עם איומים ביטחוניים, אבל ברובן החרדה לזכויות האדם ולדמוקרטיה מרסנות יוזמות שדומות לתכנית המאגר הישראלית. בהצעת החוק שהגישה הממשלה אישרה גם היא כי "במרבית מדינות המערב... לא נהוג לשמור מאגרי מידע ביומטריים לאומיים מרכזיים ומלאים של טביעות אצבע".דברי ההסבר לסעיף 8 בהצעת החוק, עמ' 9. גם מסמך רקע שהוכן בכנסת מלמד שהמאגר, אם יקום, יהיה ראשון מסוגו בעולם הדמוקרטי.סקירה משווה של הכנסת, עמ' 8. אבל עובדה זו לא הפריעה למצדדים בחוק לטעון במהלך הדיון בכנסת שמאגרים ביומטריים לאומיים קיימים במדינות רבות אחרות."תפסיקו עם הפרנויה", אמר שטרית בכנסת, "אנחנו לא הראשונים בעולם שעושים מאגרים ביומטריים. במדינות אירופאיות רבות יש היום מאגרים ביומטריים וגם בארץ מסתבר לי, לצערי, זאת עובדה, שיש מאגרים ביומטריים של מאות אלפי אנשים בכל מאגר" (הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 9.7.2009, עמ' 35); "אתה מטעה את האנשים. בהרבה מדינות אירופאיות שעשו דרכונים ביומטריים, יש מאגרים... תבדוק. שוויץ, צרפת. אתה אומר דברים לא נכונים"; כשהופנה לדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, אמר: "הם לא אורים ותומים. המרכז למחקר של הכנסת עושה מה שהוא יכול בכלים שיש לו והוא עשה את זה אם אני לא טועה לפני כמעט שנה וזה לא רלוונטי" (הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 7.7.2009, עמ' 7). שטרית או אנשי משרד הפנים לא הציגו מחקר אחר. מחקר נוסף שהציגה מיד לאחר הדיון בכנסת ד"ר קרין ברזילי-נהון, ראש המרכז למידע ולחברה בבית הספר למידע, אוניברסיטת וושינגטון, חזר והזים טענה זו.קרין ברזילי-נהון, "מאגר ביומטרי: השוואה לגבי המצב במדינות העולם", שומרת סף, 12.8.2009; המחקר הוצג בכנס הפורום הישראלי לאבטחת מידע שנערך ב-12.8.2009 במרכז הבינתחומי בהרצליה; לטבלת השוואה ראו: "השוואה בין-מדינתית של מאגרים ביומטריים".
"המדינות יושבות על הגדר", סיכמה ברזילי-נהון: אחדות נרתעות מהאמצעי מרחיק הלכת, ואחרות מנהלות בנושא דיון ציבורי מתמשך.דיווח על הרצאתה של ברזילי-נהון בכנס הפורום לאבטחת מידע ראו ניב ליליאן, "ישי מוכן שיוקם צוות מומחים שיבחן את המאגר", Ynet, 12.8.2009; ראו גם את דבריו של דורון שקמוני, מומחה לאבטחת מידע, שבעבר ייעץ לפרויקט המחשוב הממשלתי תהילה: "המאגר הזה כולו הוא משקולת מאוד גדולה לחוק הזה… אנחנו נהיה המדינה המערבית, או הטוענת להיות מערבית, הראשונה שעושה את הדבר הזה. אני לא חושב שזה במקרה. המדינות האחרות לא נמנעו מזה מסיבות של חוסר זמן או חוסר תקציב" (הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 12.7.2009, עמ' 56).
כך למשל בארצות הברית עוררה תכנית דומה ליוזמת המאגר הישראלית (Real ID) התנגדות ציבורית עזה, ועתה, לאחר שרוב המדינות הודיעו שלא ישתתפו בה, היא גוועת לאטה.ראו אתר Real Nightmare של ACLU מערכת מרשם האוכלוסין ביפן אינה כוללת נתונים ביומטריים, ומשמשת אך ורק לצורכי מנהל אוכלוסין. גם הגרמנים בחרו מלכתחילה שלא לכלול נתונים ביומטריים במאגר בשל החשש שהשלטון ירכז בידיו כוח מופרז וינצל אותו לרעה.ברזילי-נהון, "מאגר ביומטרי", לעיל הערה 21.
על המתינות והזהירות הראויות ליוזמות טכנולוגיות רבות פנים וסכנות ניתן ללמוד מבריטניה. לאחרונה, לנוכח מחאה ציבורית אדירה, נסוגה הממשלה הבריטית מתכניתה לחייב את האזרחים למסור טביעות אצבע לצורך הנפקת תעודות זהות והקמת מאגר ביומטרי לאומי.ראו למשל: Leo King, "Government U-turn on £5bn ID cards", ComputerWorldUK, 1.7.2009
עוד קודם לכן הודיעה הממשלה כי היא משהה את ביצוע הפרויקט עד לאחר הבחירות הבאות, אף - ואולי משום- שהמפלגה השמרנית שבאופוזיציה הודיעה כי בדעתה לבטל את התכנית לחלוטין אם תחזור לשלטון.ראו באתר המפלגה השמרנית: A Conservative Government will Scrap the ID Card Scheme", Conservatives, 12.6.200
קידום היוזמה בישראל
לכאורה, האינטרס הביטחוני של מדינת ישראל בקיום מאגר ביומטרי ברור למדי. סיוע במניעת פשיעה או מעקב אחר חשודים בטרור מציבים את המאגר הביומטרי בראש רשימת העזרים השימושיים לגופי הביטחון והשמירה על הסדר. אלא שהחוק הביומטרי מציע הרבה יותר מהתמודדות עם "סכנה מיידית" כלשהי. הרטוריקה הפוליטית שאופיינה בדרישה חוזרת ונשנית של חה"כ מאיר שטרית לחקיקה מהירה, מעלה חשד רציני שסכנותיו של החוק מעולם לא נשקלו ברצינות הראויה.
קידום היוזמה לא עבר בנקל גם בתוך המִנהל. סכנותיה המרובות עוררו חששות כבדים הן בקרב שירותי הביטחון, שפקפקו ביכולתם של פקידי משרד הפנים להגן על נכס אסטרטגי,בפאנל שנערך באוניברסיטת תל אביב בהשתתפות המחברים הופיעה נציגת המטה למלחמה בטרור וסיפרה שלאחר דיונים ממושכים הגיעו בשירותי הביטחון למסקנה "שאנחנו יכולים לחיות עם המאגר", והסבירה שהמאגר אינו הכרחי לפעילות שירותי הביטחון. והן בקרב המשפטנים, שנחרדו לנוכח הסכנה לערכים דמוקרטיים. תקופה ארוכה התנהלה "העגלה הביומטרית" בעצלתיים, שכן הפקידים שקידמו את היוזמה לא זכו לתמיכתו של הדרג הפוליטי. ההכרעה הושגה רק לאחר כניסתו של חה"כ שטרית למשרד הפנים. השימוש בביומטריה לא היה חדש לשטרית, שכן בהיותו שר התחבורה הקים במשרד הרישוי מאגר תמונות ביומטרי, בלי להמתין לחקיקה מתאימה של הכנסת.בהודעה שהוציא בנובמבר 2005 בישר משרד התחבורה שהוא מתחיל להנפיק רישיונות נהיגה חדשים שיכללו תמונה בשיטה ביומטרית חדשנית. התצלומים "הביומטריים", נאמר, יישמרו במאגר המידע של רשות הרישוי. (הודעה לעיתונות, משרד התחבורה, 13.11.05); רק שנה לאחר מכן הוגשה לכנסת הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה התשס"ז-2006 (הצעת חוק ממשלה מספר 266, 13.11.06, עמ' 158), ובה מוסבר כי "בשל החשש לפגיעה בזכות לפרטיות עקב אגירת תמונות אלה, מוצע לעגן את הסמכות לנהל מאגר זה בפקודה, וכן לקבוע את הכללים לשימוש במאגר זה". בדיון היחיד שנערך בוועדת הכלכלה של הכנסת נתקלה הצעת החוק בביקורת (ועדת הכלכלה, פרוטוקול דיון מיום 18.6.2007). הצעת החוק עדיין לא התקבלה בכנסת; עוד בעניין זה ראו שחר הזלקורן, "משרד התחבורה פועל שלא כדין", Ynet, 10.11.2008; אבנר פינצ'וק, "מאגר התמונות הביומטרי של משרד התחבורה - לא חוקי", האח הקטן - pratiut.com, 18.11.2008.
להזדמנות זו המתינו אנשי המשרד לביטחון פנים, שבריבוי סמכויות המעקב ראו את המזור לכל תחלואי המשטרה.באותה עת, קיץ 2007, עסקה המשטרה בשכנוע הכנסת לאשר לה להקים מאגר נתוני תקשורת חדש, ובו נתונים על קווי התקשורת ומכשירי הטלפון של כל תושבי ישראל; החוק עבר בקריאה שנייה ושלישית בחודש דצמבר 2007 (חוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת], התשס"ח-2007 (ס"ח 2122 27.12.2007, עמ' 72); שחר אילן, "אושר בוועדה: יוקם מאגר משטרתי לנתוני תקשורת", הארץ, 12.11.07; מיד לאחר מכן התברר שהמשטרה כבר עובדת על היוזמה הבאה: סמכות לביצוע חיפושים סמויים בבתי חשודים, ראו יובל יועז, "משטרה יוזמת חוק שיאפשר לה חיפושים סמויים בבתים", הארץ, 14.12.2007; "במקום לצייד את המשטרה במשאבים התואמים את גודל משימותיה, להגדיל את מספר השוטרים ולדאוג להשבחת רמתם המקצועית… בוחר השר בפתרון קל ופולשני", מאמר מערכת "הפלישה הגדולה לפרטיות", הארץ, 19.12.2008. השר אבי דיכטר חבר אל שטרית, והשניים הסכימו לכרוך את הקמת המאגר הביומטרי בפרויקט של תעודת הזהות החכמה, ובמקביל להעמיד אותו גם לשימושה של משטרת ישראל." 'במסגרת תפקידו כשר לביטחון פנים, פנה אבי דיכטר לרוני בר-און בעניין המאגר הביומטרי, בעת ששימש שר הפנים', סיפר אודי סלבין, ראש מטהו של דיכטר. לדבריו, המאגר הוא הדרך הוודאית היחידה למנוע הוצאת תעודות זהות כפולות: 'בר-און חשב שזה לא נחוץ, בעיקר בגלל העלות הכבדה. ברגע ששטרית הגיע הוא התחיל לקדם את העניין' ". (אור הירשאוגה, "מחוקקים על אצבע אחת", הארץ, 18.11.2008); גם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מלכיאל בלס, סיפר שבתחילה נהגה המאגר כאמצעי למניעת התחזות וזיופים בשלב הנפקת מסמכי הזיהוי, ורק לאחר מכן הופיעה המשטרה וביקשה לרתום את המאגר לצרכיה: "כשהכנו את החקיקה אז באו משטרת ישראל ורשויות הביטחון והציגו את הצרכים שלהם ממאגר ביומטרי" (הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 30.6.2009, עמ' 4). שטרית הכריז על הפרויקט הביומטרי כעל יעד מרכזי,"בחודש האחרון, הודיע מנכ"ל משרד הפנים מר אריה בר, על דעת שר הפנים מר מאיר שטרית, כי משרדו רואה את נושא הביומטריה והכנסתם לפעולה של מסמכי זיהוי חדשים המשלבים ביומטריה, כיעד מרכזי ביותר" (צוות היישומים הביומטריים לממשלה, ביומטריה בתנופה, משרד ראש הממשלה, 1.8.2007); ובקיץ 2008, לאחר שהצליח לגבור על התנגדותם של אנשי משרד המשפטים,רתיעתם של המשפטנים מהמאגר גברה לאחר שהוחלט לאפשר גם למשטרה להשתמש בו. אבל מרגע ששטרית הצליח להעביר את התכנית בממשלה, הם נאלצו ליישר קו עם עמדתה ולמלא את תפקידם כבאי כוחה. במהלך הדיונים נדמו אחדים מהם כמי שכפאם שד שעה שנאלצו לסתור טענות שרק אתמול השמיעו הם עצמם בפורומים פנימיים. "ישבתי בוועדת השרים לענייני חקיקה", זעק השר מיכאל איתן אל עבר נציגת משרד המשפטים, "והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה ישבה שם ואמרה שהיא מתנגדת למאגר. אז למה את שותקת?" (הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 21.7.2009, עמ' 4). אבל שטרית שימש כשומר חומות נאמן והקפיד שמכיוון נציגי הממשלה לא תישמע הסתייגות ולו רפה ומשתמעת ביותר. כשביקש ראש רשות האוכלוסין, יעקב גנות, לקבל חוות דעת מקצועית בעניין מסוים, נזעק שטרית ואמר "זה לא עמדה שלהם, כי העמדה שלהם היא עמדת ממשלה". גנות ניסה להסביר שמדובר בגוף מקצועי, אבל שטרית חתך: "אז מה? יש עמדה של משרד המשפטים". (הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 7.7.2009, עמ' 39). הוא הביא את הצעת החוק לאישורה של הממשלה.בישיבת הממשלה שאישרה את הצעת החוק אמר ראש הממשלה מר אהוד אולמרט: "אני רוצה בהזדמנות הזאת לשבח את שר הפנים מאיר שטרית, שאולי גם בגלל ההשכלה האקדמית המיוחדת שלו בתחום המיקרו ביולוגיה, מהרגע הראשון לכהונתו... הוא לקח את הנושא הזה לידיים ונתן לו דחיפה בלתי רגילה... הוא הצליח, בעבודת מטה, לגבש הסכמה כוללת וגם להסכים על הכלים הדרושים כדי שאפשר יהיה להביא ליישום מהיר של החלטה" (משרד ראש הממשלה, דבר ראש הממשלה בפתח ישיבת הממשלה, 3.8.2008); עוד ראו אטילה שומפלבי וארז רונן, "הממשלה אישרה: מאגר ביומטרי לאזרחי ישראל", Ynet, 3.8.2008
עתה נפנה שטרית להדהיר את הליכי החקיקה בכנסת. ההצעה הונחה על שולחן הכנסת ה-17 ערב פיזורה והוקפצה בתור כדי שהמליאה תפסיק להצביע עליה ולהעבירה לוועדת החוקה חוק ומשפט.שחר אילן, "ברגע האחרון: אושר חוק המאגר הביומטרי", הארץ, 29.10.2009; ארז רונן ואהוד קינן, "חוק המאגר ביומטרי עבר בקריאה ראשונה", Ynet, 29.10.2008; עודד ירון, "החוק הביומטרי 'נראה כמו מחטף ציבורי' ", הארץ, 30.10.2008; "מה פשר החיפזון?", שאל ד"ר מיכאל בירנהק, "לא ברור. להצעת החוק יש השלכות קשות על זכות היסוד לפרטיות, היא מורכבת מבחינה טכנולוגית ומינהלית, היא מעוררת שאלות משפטיות-חוקתיות מורכבות, ויש לה השלכות כלכליות, מדיניות וביטחוניות. לציבור יש מה לומר בנושא הזה, ולא היה מקום ל'מחטף ציבורי' " (מיכאל בירנהק, "מאגר ביומטרי? לא תודה", Ynet, 31.10.2008). חברי הכנסת יצאו לפגרה והיו טרודים בבבחירות המקדימות ובמערכת הבחירות, אבל שטרית היה "יותר מנחוש להעביר את הצעת החוק במהלך הפגרה".שחר אילן, "שטרית: העברת חוק האח הגדול עוד לפני הבחירות", הארץ, 4.12.2008; עוד בעניין זה ראו פניית האגודה לזכויות האזרח אל יו"ר הכנסת ואל יו"ר ועדת החוקה, האגודה לזכויות האזרח, 10.11.2008; פניית המועצה להגנת הפרטיות ליו"ר ועדת החוקה, 4.12.2008; "האגודה לחברי הכנסת: לא לקיים דיון מזורז בהצעת חוק המאגר הביומטרי", האגודה לזכויות האזרח, 11.12.2008. מחטף זה סוכל בזכות יושב ראש ועדת החוקה, פרופ' מנחם בן-ששון.שעה שהעלה את הצעת החוק להצבעה בקריאה ראשונה, ביקש חה"כ שטרית מהכנסת "להעבירה להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת" (ישיבה 271 של הכנסת ה-17, 29.10.2008, עמ' 79, 82). בקשה זו הייתה ראויה, בשים לב להשלכות הרבות שיש להצעת החוק על זכויות חוקתיות. אבל לימים יטען שטרית שלא שיקולים חוקתיים עמדו לנגד עיניו: "זה היה פרסונלי… המקום הנכון לחוק הזה הוא ועדת המדע ואני לא העברתי לוועדת המדע רק מסיבה אחת, שפרסונלית קיבלתי הבטחה מראש ועדת החוקה שהוא יעבוד על זה יום ולילה אבל לצערי הוא חלה. אין פה שום דבר חוקתי. יש דבר פרסונלי לגמרי. המטרה שלי הייתה לסיים את החוק במהירות האפשרית כדי להתחיל בהפקת התעודות" (הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 9.7.2009, עמ' 83). פרופ' בן-ששון אכן היה פרלמנטר חרוץ מאין כמוהו והקפיד שמחויבותו הפוליטית כנציג הקואליציה לא תפגום ברמת הדיונים שהתנהלו בוועדה שבראשותו. אפשר שאכן חלה, כדברי שטרית, אבל קשה להניח שמחטף בחסות פגרת הבחירות היה מוסיף לו בריאות. בינתיים מיהרו במשרד הפנים לחתום על חוזה להנפקת תעודות זהות ולפרסם מכרז ל"קליטת נתונים ביומטריים"."מכרז צילום ממוחשב וקליטת נתונים ביומטריים מס' 28/2008", פרסום.go v 29.12.09; עוד ראו אבנר פינצ'וק, "המידע הביומטרי שלנו יהיה 'חלק ממרשם האוכלוסין' הדולף", מטה המאבק ב"חוק האח הענק" – לא למאגר הביומטרי, האגודה לזכויות האזרח, 3.1.2009
העובדה שלאחר הבחירות נאלץ שטרית לפנות את מקומו על יד שולחן הממשלה רק אפשרה לו להתייצב במקום המתאים ביותר להמשך המירוץ. הוא ביקש להתמנות כיושב ראש ועדת המדע והודיע ש"דיברנו עם שר הפנים שיעבירו את החוק לפה... אני אטפל בו במהירות"."אחד החוקים שאני מקווה שיגיע לשולחננו זה חוק שהגשתי אותו כשר הפנים, חוק לזיהוי ביומטרי שמקים מאגר מידע. החוק עבר קריאה ראשונה בכנסת, אנחנו מתכוונים להחיל עליו רציפות. דיברנו עם שר הפנים שיעבירו את החוק לפה... העברתי אותו לוועדת החוקה בזמנו, בגלל שהיתה לי הבטחה ממנחם בן-ששון שהוא יטפל בו במהירות ויגמור אותו לפני הפגרה. עכשיו המצב השתנה, ואני אטפל בו במהירות... כל עוד שלא מעבירים את החוק הביומטרי, אי-אפשר להתחיל בהפקת תעודות הזהות והדרכונים החדשים. חתמנו כבר חוזה עם חברת HP להפיק תעודות זהות ביומטריות, שזה קריטי למדינת ישראל" (ועדת המדע והטכנולוגיה, פרוטוקול דיון מיום 6.5.2009, עמ' 4 5, 7). כדי לדחוק בממשלה לבקש החלת דין רציפות על הצעת החוק, העתיק אותה שטרית מילה במילה והגיש אותה כהצעת חוק פרטית.הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התשס"ט-2009, הצעת חוק פרטית של חה"כ מאיר שטרית, פ/1032/18 מיום 11.5.2009. המשוכה האחרונה שעוד עמדה בדרכו הייתה התנגדותו של יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, שקיבלה את העניין לטיפולה. מיומנויותיו הפוליטיות סייעו לו לגבור גם על עניין פעוט זה.חה"כ דוד רותם, יושב הראש החדש של וועדת החוקה, התעקש להשאיר את הדיון בחוק בוועדה שבראשותו, אבל שטרית שכנע את השר אלי ישי וגייס את תמיכתם של נציגי ש"ס. כדי להפיס את דעתו של רותם, סוכמה איתו בשלב ראשון "פשרה" והוא הסכים להעביר את החוק לוועדת הפנים (ראו ועדת הכנסת, פרוטוקול דיון מיום 8.6.2009, עמ' 8). משנחתה הצעת החוק על שולחנה של ועדת הפנים, הודיע היושב ראש שלה, חה"כ דוד אזולאי, שהנושא "כבד" ולכן החליט להעביר את הדיון ל"ועדה משותפת", שאותה ינהל חה"כ שטרית, "שליווה את העניין הזה וקידם אותו, כך שיש לו גם ניסיון" (ראו ועדת הפנים, פרוטוקול דיון מיום 15.6.2009). את דעתו של רותם על "התרגיל" ניתן ללמוד מאחת ההסתייגויות שהגיש: "בכל מקום שכתוב 'ועדת המדע והטכנולוגיה', יהיה כתוב 'ועדת חוקה, חוק ומשפט' ולחילופין 'כל ועדה בכנסת שבראשה עומד מי שהיה שר הפנים או חבר הכנסת מאיר שטרית'. אני רוצה הסתייגות כזאת במפורש" (הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 28.7.2009, עמ' 27).
הדיון בכנסת כפרדיגמה של "מחטף"
הבעייתיות הגדולה של החוק הביומטרי בישראל משתקפת בהאצה המשונה והבלתי מוסברת של התהליך. הדיון הועבר לוועדה מיוחדת בניהולו של שטרית – צוות מצומצם שחבריו נבחרו בקפידה,ועדה משותפת לוועדת המדע ולוועדת הפנים. נושאים מורכבים או רגישים מבחינה חוקתית אכן נדונים בועדות משותפות, אבל בדרך כלל בגלל המורכבות והרגישות, הוועדות הללו מורחבות. הפעם הודיע יושב ראש ועדת הפנים ש"היות שהנושא הוא נושא כבד, ולוועדת הפנים יש הרבה מאוד נושאים לדיון, חשבתי ש... מן הראוי שתקום ועדה משותפת שלא תהיה רחבה מדי". חברי הכנסת דב חנין וניצן הורוביץ ביקשו להרחיב את הוועדה כדי שיהיו בה גם חברים שמתנגדים למאגר, אבל בקשתם נדחתה. "טובת העניין", אמר אזולאי, "היא ועדה מצומצמת" (ראו ועדת הפנים, פרוטוקול דיון מיום 15.6.2009). ביניהם גם כאלה שלא יודעו על המינוי.דברי חה"כ חמד עמאר: "אדוני היושב ראש, אני כחבר ועדה, ידעתי שאני חבר ועדה רק דרך העיתונות. אני לא קיבלתי שום מינוי, שום מכתב, שום דבר. אני רואה את החוק הזה כאחד החוקים החשובים ואני רואה את ההתלהבות שלך, שזה חוק מאוד מאוד חשוב, ואני חושב שאין מה למהר, 61 שנים יכולנו לחיות בלי זה, אנחנו יכולים לדחות את זה לאחרי הפגרה... ולפתוח את הדברים, לדון בזה, להיכנס לעומק. אני אומר לך, כחבר ועדה אני לא ידעתי בכלל שאני חבר ועדה, ואיך שהבנתי וקראתי את זה בעיתונות, אתה לבד הצבעת על כל הסעיפים... רוב הסעיפים אתה הצבעת לבד" (הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 28.7.2009, עמ' 8). לקראת הדיון הושג היתר חריג לקיימו במקביל לדיוני התקציב המרתוניים ונקבע לוח זמנים צפוף שהקשה על הח"כים להשתתף בדיונים.כידוע הדיונים על חוקי התקציב וההסדרים הם אינטסיביים, וכל הוועדות מתגייסות לדיונים מרתוניים בהסדרים מרחיקי הלכת המתחבאים בסעיפיו של חוק ההסדרים. לכן ברגיל הן אינן אמורות לקיים דיונים בעניינים אחרים. לא היה זה החריג היחיד שניתן. כיוון שמדובר בוועדה משותפת, היה צורך לתאם את דיוניה עם סדר היום של ועדת הפנים, ודבר זה לא נעשה. ניתן היתר אפילו לקיים דיונים בזמן מליאה. "אני מרגיש עקצוץ כל פעם שאתה אומר שחברים לא היו", אמר חה"כ כבל לשטרית, "הרי אני מכיר אותך, אתה באמת ותיק חברי הכנסת, גם ותיק בתרגילים... זאת הייתה תקופה של חוק ההסדרים. גם לאדם כמוני... היה קשה להתפצל ליותר ממה שאני".הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 27.7.2009, עמ' 3; ראו: אהוד קינן וניב ליליאן, "ועדת החוק הביומטרי: איפה חברי הוועדה?", Ynet, 21.7.2009.%5
בדיון הפתיחה החגיגי הפציר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מלכיאל בלס, בכנסת לדון בשאלות החוקתיות הכרוכות בהקמת מאגר ביומטרי ולבחון את חלופותיו.מלכיאל בלס, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, היה הרפרנט הבכיר במשרד המשפטים לעניין המאגר הביומטרי. שעה שהופיע בכנסת אמר: "הוועדה הזאת תצטרך, בין היתר, לעשות בדיקה חוקתית של ההצעה שנמצאת בפניה של הקמת המאגר... ההצעה הזאת צריכה לעמוד, מבחינתנו, במבחני פסקת ההגבלה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. צריך לבדוק את התכלית, את ההתאמה, את החלופות ואת השאלה אם בסופו של דבר לא נוצר פה משהו שהוא אמצעי שפוגע מעל הנדרש בזכויות האדם... חשבתי שהמקום הכי נכון לקיים את הדיון הזה, מבחינת מדינת ישראל, זה לא במנהל הפנימי מכיוון שיש הרבה מאוד גורמים שחושבים שהמאגר הוא נכון, אלא פה בכנסת" (הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 30.6.2009, עמ' 10 ו-15). אלא שמיד לאחר נאומי הפתיחה הזדרז שטרית והודיע: "שבעניין הזה אין ויכוח על הקונספט של החוק".הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 7.7.2009, עמ' 45. מכאן והלאה קיים שטרית דיונים מרתוניים וממושכים, וברוב המקרים גם אִפשר למשתתפים להתייחס לכל דבר ועניין, רק לא לשאלה המרכזית שעמדה, או ליתר דיוק צריכה הייתה לעמוד, במרכז הדיונים – האומנם הקמת מאגר היא אמצעי מידתי שפגיעתו בזכויות האדם שקולה כנגד תרומתו לתכלית ראויה.ראו למשל הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 21.7.2009, עמ' 24-25: "נירה לאמעי [היועצת המשפטית של הוועדה]: ... שאלת המאגר וכל השאלה של החלופות, מעלה שאלה חוקתית מובהקת... האיזון בין זכות היסוד החוקתית שעלולה להיפגע מקיומו של המאגר... לעומת התכליות האחרות... ציפו מאתנו לבחון חלופות אך החלטתו של היושב-ראש הייתה לא לבחון חלופות". היו"ר מאיר שטרית: "נכון"; עוד ראו ניב ליליאן, "החוק הביומטרי: שטרית לא בחן חלופות למאגר", Ynet, 21.7.2009
אבל גם בדיונים הלחוצים והמוגבלים שניהלה הוועדה עלה שוב ושוב הספק בנוגע למידת נחיצותו של המאגר ובנוגע לתבונה שיש באמונה העיוורת בטכנולוגיית בוסר שעלולה להתגלות כבוגדנית והרת אסון.כמו שהזהיר פרופ' אלי ביהם, מומחה להצפנה ודיקן הפקולטה למדעי המחשב בטכניון: "יש לשקול שבע פעמים, ואחר כך עוד שבע פעמים אם אכן יש צורך אמיתי ועמוק במאגר כזה – כי מרגע שנוצר לא ניתן עוד להבטיח בוודאות שלא ידלוף ולא ניתן עוד להשמידו באופן וודאי" (אלי ביהם, "מאגר טביעות אצבע - סכנה לביטחון המדינה", Ynet, 30.7.2009); ובדיון בכנסת הסביר ביהם: "אפילו אם הסיכוי לא גדול, הסיכון כתוצאה מזה הוא גדול מאוד והוא לא ניתן לתיקון. כבר הזכירו שפושעים יוכלו לנצל את זה אחר-כך ולהזדהות כמישהו אחר... הם גם יפתחו את הטכנולוגיות שמאפשרות את זה. אפילו אם יגידו שהיום זה לא קל, עם הזמן הם יפתחו את זה" (הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 30.6.2009, עמ' 39) מלכתחילה לא הייתה מחלוקת שהמאגר אינו נחוץ כדי למנוע זיוף של תעודות זהות.מניעת זיוף של מסמכי זיהוי אינו מותנה אפילו בשימוש בטכנולוגיה ביומטרית – ראו טקסט והערה 6 לעיל; גם מדברים שאמר שר הפנים אלי ישי ניתן היה ללמוד שמבחינתו השימוש בביומטריה היה פרט נלווה להנפקת תעודות זהות חכמות: "אני מודע לכך שהוועדה בראשותו של מאיר שטרית שר הפנים לשעבר מקדמת את החוק של תעודות חכמות ודרכון וכולי. זה דבר חשוב מאוד. זה נדחה אצלי למעלה מעשור... זה מתגלגל כבר 15 שנה. זו בושה וחרפה... סוף סוף זה מגיע לסיומו. והנקודה של הביומטרי היא הערה שכבר העירו את תשומת ליבי מספר אנשים. אני בוחן את העניין..." (הועדה לביקורת המדינה, פרוטוקול דיון מיום 21.7.2009, עמ' 4). שטרית הוא שהחליט לעכב את הנפקת התעודות כדי לכרוך את הצורך הדחוף הזה בהקמת המאגר הביומטרי: "היו"ר ח"כ מאיר שטרית:… יכולתי לעשות לעצמי חיים קלים ולומר שבעצם למה לי מאגר, אני רוצה לעשות כותרות, אני אפיק תעודות זהות... אני למרות זאת החלטתי - אפשר להפיק תעודות בלי מאגר מיידית כמעט – כן ללכת להקמת מאגר עם העיכובים בעניין ושזה לא יהיה בקדנציה שלי וזאת מכיוון שאני חושב שהדבר הזה הוא חיוני ונכון. אבנר פינצ'וק:… זה פשוט היה הרבה יותר קל למכור לציבור את זה ולומר שאם לא יהיה מאגר, התעודות שלכם יהיו מזויפות וכך גם הדרכונים שלכם שלא יהיו שווים. היו"ר ח"כ מאיר שטרית: יכול להיות שאתה צודק, אבל אני מעדיף להשלים את העבודה עד הסוף..." (הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 21.7.2009, עמ' 26 27). הצדדים נותרו חלוקים רק בשאלת הסיכוי שמישהו יצליח להערים על המדינה ולהנפיק לעצמו שני מסמכי זיהוי שונים - האם בהיעדר מאגר סיכוי כזה הוא אפסי, נמוך או זניח.מאגר ביומטרי יכול לסייע למניעת התחזות ו"הרכשה כפולה", כלומר מצב שבו אדם מתחזה ומצליח להנפיק לעצמו שתי תעודות זהות בשתי זהויות שונות. אבל מטרה זו יכולה להיות מושגת גם באמצעים אחרים, כמו למשל בעזרת מידע אישי שכבר מוחזק בידי המדינה. מבחינה זו לישראל יתרון ברור על פני מדינות רבות אחרות. אמצעים חלופיים מעין אלה חייבים ממילא לעמוד לרשות המדינה, משום שבלעדיהם יוכל אדם להערים עליה וכבר בעת ההנפקה הראשונה של תעודות הזהות להתחזות (ראו למשל דברי חה"כ שטרית בוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 7.7.2009, עמ' 34; ארז רונן, "איסוף מידע ביומטרי - נקודת התורפה של המאגר", Ynet, 12.7.2009); אין הערכה אם ועד כמה ניתן להערים על כל אחד מהמנגנונים החלופיים הללו, אבל ברור שגם החלופה של מאגר ביומטרי לא תבטל סכנה מעין זו לחלוטין (ראו דבריו של יורם אורן, יועץ טכנולוגי של רשות האוכלוסין - הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 30.6.2009, עמ' 54). עוד ראו את דבריו של יורם הכהן, ראש הרשות לטכנולוגיה ולמשפט במשרד המשפטים: "יש מעט מאוד מדינות שיש בהן מרשם אוכלוסין כל-כך מפורט כפי שיש במדינת ישראל... לא בכדי גרמניה היא זאת שבחרה בפיתרון שבו היא מראיינת את האנשים כי למיטב ידיעתי הגרמנים מחזיקים מרשם אוכלוסין מאוד מפורט. אנחנו יודעים מה ההיסטוריה של הדברים. הפיתרון הישראלי צריך לקחת בחשבון את זה שיש למשרד הפנים הרבה מאוד מידע אודות האזרחים כדי שבמהלך התשאול אפשר יהיה לשאול אותם ומהר יחסית אתה יכול לזהות את אותם המתחזים. אני לא רוצה להיכנס לכל האמצעים אבל יש אפשרות לעשות את זה" (הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 30.6.2009, עמ' 62; ראו גם את דברי ד"ר עומר טנא, הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 30.6.2009, עמ' 63). הפתעה רבתי ציפתה למתדיינים שעה שהתברר שאפילו לשיטתם של מומחי משרד הפנים, ניתן להשיג את המטרות גם ללא מאגר תמונות "ביומטריות", שמכפיל את הפגיעה באזרחים."השילוב בין מאגר מידע המכיל תמונות בסטנדרט ביומטרי של כל האוכלוסייה לבין פריסה הולכת ומתרחבת של מצלמות אבטחה במקומות ציבוריים, יאפשר מעקב רציף אחרי כל אזרח ברגע שהוא שוהה מחוץ לביתו. אם בעבר נדרשו שעות עבודה רבות לסרוק את התוכן שנאגר במצלמות אבטחה, כעת יכול מחשב לסרוק את החומר במהירות, לזהות פרצופים חשודים ולעקוב אחרי תנועותיהם. באופן פרדוקסלי, המחאה הציבורית נגד המאגר, ככל שהיא קיימת, מתרכזת בחובה למסור טביעת אצבע. רבים שואלים עצמם: 'למה שאתן טביעת אצבע - האם אני חשוד בעבירה?'. אלא שטביעות אצבע, בניגוד לתמונות פנים, אינן מאפשרות מעקב רציף ומעיק על ידי המדינה." (עומר טנא, "הסכנה האמיתית היא בתמונה", TheMarker, 15.10.2009). עוד ראו אילן גטניו, "הפנים אומרות הכל", Ynet, 27.4.03; ריצ'ארד מירס, "אין לאן לברוח", Ynet, 24.5.2009. אבל שטרית, החלטי ונחוש כתמיד, קטע את ההתרגשות: "חברים אני לא חוזר לפתוח את הדיון מחדש... יהיה מאגר, נגמר העניין, חבר'ה, זה לא פתוח לדיונים".הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 23.7.2009, עמ' 5 ואילך; ראו גם מכתב האגודה ליו"ר הכנסת 10.8.2009 עמ' 10.
בתחילת הדיונים סיפרו נציגי הממשלה על עבודת מטה ממושכת ודקדקנית שעשו כדי להביא אל הכנסת הסדר ראוי ומאוזן, שיבטיח גם את זכויות היסוד.חה"כ מאיר שטרית: "הדיונים על החוק הזה, לא נעשו בקלות. הדיונים בחוק נמשכו כמעט שנה. בדיונים השתתפו: משרד הפנים, משרד המשפטים ומומחים מתחומים שונים. לא מיהרנו בהכנת החוק. הכוונה היתה לעשות עבודה יסודית שלוקחת בחשבון את כל הפרמטרים, את כל החששות של האנשים. לכן לא מיהרנו לשום מקום. החוק הוכן במשך שנת עבודה של הרבה מאוד אנשים שישבו על המדוכה ועבדו עליו..." (הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 30.6.2009, עמ' 5) אלא שבמהלך הדיונים שוב ושוב התברר שהצעת החוק מלאה פִרכות וחוסרים מדאיגים.כך למשל התברר ששלבים קריטיים בתהליך הטיפול בנתונים הביומטריים לא לובנו דיים ולא עוגנו בהצעה; שאין היא מעגנת את האופן שבו יונפקו מסמכי הזיהוי (על כל הרגישות הכרוכה בהעברת המידע הדרוש לשם כך); שקיימת אי-בהירות בנוגע לאופן שבו יונפקו דרכונים רשמיים או דרכונים לאזרחים ששוהים בחו"ל; משרד האוצר הודיע שעדיין לא נתן את דעתו לשאלת התקצוב של המנגנונים החיוניים לאבטחת המידע הרגיש, וכן הלאה וכן הלאה. מותר להניח שמדובר רק בקצה הקרחון: את עמדת הממשלה ייצג בוועדה יושב הראש, חה"כ מאיר שטרית, וסוללה של נציגי משרדי הממשלה, שכולם שרו את ההלל על הפרויקט החדש. בשים לב לעדיפות הברורה במידע ובכוח שהיו להם על פני אותם מעטים שהעלו שאלות וביקשו הסברים, ניתן להניח שבדיון מאוזן קצת יותר היו מתגלים כשלים ופִרכות רבים וחמורים עוד יותר. כך אירע שלאחר יום דיונים מפרך בכנסת מיהרו נציגי הממשלה לדיונים פנימיים, שלעתים נמשכו עד השעות הקטנות של הלילה, במטרה לסתום פרצות ולהטליא טלאים בחוק המוצע. הסדרים חדשים, לעתים מרחיקי לכת, נדחסו באישון לילה אל תוך הצעת החוק, ובבוקר הונחו על שולחן הוועדה, דקות ספורות לפני שהתכנסה כדי לדון בהם.ראו למשל את הדין ודברים שהתנהל בפתח אחד הדיונים: "אבנר פינצ'וק: אני רוצה לציין שרק הרגע קיבלנו תיקונים שמשרד המשפטים ישב והתחבט עליהם במשך שבוע. הוא התחבט עליהם במשך שבוע משום שמדובר במטריה קשה וסבוכה. לפחות אני מאוד מתקשה בשיטת השלוף להתייחס למשהו שעדיין לא קראתי אותו. הרגע התיישבתי כאן על הכיסא. אדוני אולי מתמצא בכל החוקים הרלוונטיים והנושקים למטריה שנוגעת כאן, אבל אני נזקק בדרך כלל לאיזושהי חשיבה ואף אדם מקצועי, לפחות במקצוע שלי, אם הוא אחראי, הוא לא יכול להתייחס למשהו בשלוף… מאיר שטרית: כאן לא עשינו בשיטת השלוף. משרד המשפטים ישב על המדוכה; אבנר פינצ'וק: אבל אני מתבקש להגיב על זה בשיטת השלוף. מאיר שטרית: אתה יכול להגיב, אתה יכול לא להגיב Up to you. אבנר פינצ'וק: מה המשמעות של הדיון? מאיר שטרית: המשמעות של הדיון היא לעבור על החוק. אדוני, תפסיק להפריע לי" (הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 19.7.2009).
החיפזון הגדול, ממש כמו עצם הצורך במאגר, הוכשרו ברטוריקה ביטחונית כבדה. שוב ושוב חזר שטרית והזהיר ש"מבחינת מדינת ישראל זאת פשוט סכנה איומה", "סכנה ענקית" שבגללה "אני לא ישן בלילות".הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 30.6.2009, עמ' 4 ו-48. שיח החירום והקטסטרופה התבסס על טשטוש ההבחנה בין הצורך למהר ולהנפיק מסמכי זיהוי חדשים ואמינים ובין התכנית השנויה במחלוקת להקמת מאגר ביומטרי, תכנית שאפילו שירותי הביטחון לא התלהבו ממנה.אהוד קינן, "מטה הלוחמה בטרור: לא חייבים מאגר ביומטרי", Ynet, 7.5.2009; בכנס האיגוד הישראלי לאבטחת מידע שהתקיים ב-12.8.2009 הבהיר נציג של משרד הביטחון את עמדת המשרד, כי "משרד הבטחון אינו צריך את המאגר הביומטרי, אנחנו רק רוצים לדעת שלא תהיה הרכשה כפולה". "מישהו ניסה לתקן אותו… אבל הוא מייד הוסיף 'המאגר אינו נושא בטחוני כלל' ועל כך עוד חזר ואמר 'המאגר אינו מטרה בפני עצמו אלא אמצעי למניעה של הרכשה כפולה' (דורון אופק, "האם ישראל יכולה להגן על נכסי המידע שלה", חופש הדיבור, 12.8.2009). "אתם נמצאים בסכנה", הטיח שטרית במבקריו, "יהודים ולא יהודים, כל מיני ארחי פרחי מבריחים מחבלים. אתכם זה לא מטריד..."אור הירשאוגה, "יש בישראל מאגרים ביומטריים של מיליוני אזרחים בלי שום הגנה", TheMarker, 13.8.2009; כמו כן ראו: "השר שטרית: 'לא ייתכן שבגלל העדר אמצעים טכניים הקיימים במרבית המדינות המערביות, תושבי ישראל יהיו חשופים לגניבת זהותם או מסמכיהם האישיים. לגניבת דרכון או תעודת זהות ישנה משמעות נרחבת והשלכות רבות, כולל ביטחוניות' " (הודעה לעיתונות: הממשלה אישרה את הצעת משר הפנים: חוק תעודת זהות, מסמך נסיעה ומאגר מידע ביומטריים, 8.4.2008); "הנפקת תעודה ביומטרית הוא מהלך קריטי לביטחונה של מדינת ישראל" (ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, "הודעה לעיתונות: הנפקת תעודה ביומטרית", הכנסת, 30.6.2009); " 'ישראל פרוצה לכל רוח… מחבל יכול להיכנס, לחיות כאן בשקט, לקבל קצבה ולהתקיים כישראלי לכל דבר. המטרה של הפקת התעודות היא לדעת מיהו ישראלי באמת. בהרבה מאוד מקרים אנחנו לא יודעים וזה מסכן את ביטחון המדינה' " (הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 23.7.2009, עמ' 90); אדר שלו, "חוק מאגר טביעות אצבע בדרך לאישור סופי", Ynet, 23.7.2009.
הדיון שהתקיים בכנסת נסב אפוא על מעשה עשוי: "אני יזמתי אותו כשר הפנים ואני חושב שהמדינה צריכה להיות בין המדינות המתקדמות בעולם בתחום הזה, ועל המדוכה הזו ישבנו יותר משנה עם כל נציגי משרדי הממשלה". מבחינתו של השר לשעבר שטרית הדיון מוצה עוד בהיותו בממשלה, והוא לא אבה לחזור ולבחון אותו עם חברי הכנסת. לאזהרות המומחים הוא התייחס בביטול והגדיר אותן "פרנויה".ראו למשל: "חבר הכנסת שטרית, ראש הוועדה שדנה בחוק בכנסת, תקף את אנשי האקדמיה... אתם מפחידים את הציבור בהפחדות סרק!" (ניב ליליאן, "ישי: 'מוכן שיוקם צוות מומחים שיבחן את המאגר' ", Ynet, 12.8.2009); "ח"כ מאיר שטרית: 'הפרנויה שמעוררים בציבור בשל הקמת מאגר המידע הביומטרי - לא מוצדקת', אנשים ומחשבים, 15.9.2009; אדר שלו, "ח"כ שטרית: 'די לפראנויה מהזיהוי הביומטרי' ", Ynet, 9.7.2009; "כל החששות של האנשים, אני מוכן לומר שזאת קצת פרנויה. במקרה הזה עשו את כל הצעדים האפשריים כדי למנוע שתהיה איזו אפשרות לפרצה כלשהי" (הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 9.7.2009, עמ' 22); "תפסיקו עם הפרנויה. אנחנו לא הראשונים בעולם שעושים מאגרים ביומטריים" (הוועדה המשותפת, שם, עמ' 35); "ואני חושב שההפחדות שאתם עושים לציבור הן לחלוטין לא נכונות. אין שום סכנה במאגר הזה" (הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 12.7.2009, עמ' 57); "נכריח את כל התושבים ללכת למשרד הפנים לקבל את התעודות. יעמדו בתורים. חברים, לא צריכים להגזים. לא צריכה להיות פרנויה. אדם הולך, מוסר תעודה, אני לא מקבל את החששות שלך. ימסרו תעודה, זה נראה לי בסדר גמור" (הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 19.7.2009, עמ' 54)
אין זו הפעם הראשונה, ולמרבה החשש גם לא האחרונה, שפרויקט טכנולוגי רב פנים וסכנות מגיע אל הציבור כ"עובדה מוגמרת". שנה לפני שנשא את המאגר הביומטרי על גבו, דחה שטרית בזלזול קבוצה של מדענים בכירים שהזהירה מפני תכניתו לעבור לבחירות ממוחשבות והכריז ש"זה ממש מביש שבישראל, מעצמת הייטק, נכשלים עם דבר כל כך אלמנטרי ופשוט... אני איש שמקדם בחירות ממוחשבות".מעניין לציין שגם שם, כמו במקרה של המאגר הביומטרי, התמקדה הביקורת המקצועית פחות באבטחת המערכת ויותר בחשש מפני הכוח המופרז שהיא מפקידה בידי ה"שומרים" – אנשי מנגנון המדינה. ראו אבנר פינצ'וק, "בחירות ממוחשבות ומאגר ביומטרי הם לא גאדג'ט", pratiut.com-האח הקטן 15.12.2008, Ynet, 15.12.2008.
קשה להבין מה עומד מאחורי הנחישות וההתלהבות של שטרית מטכנולוגיות מידע ריכוזיות, אבל לפי דבריו הן צפויות להריץ אותו גם בהמשך: "אני בקיא בנושאים הטכנולוגיים. יש לי גם רקע מדעי... ועדת המדע היא לא ועדה אופוזיציונית, תפקידה לנסות לקדם דברים, וזו הכוונה שלי...".ועדת המדע והטכנולוגיה, פרוטוקול דיון מיום 6.5.2009. עמ' 4. ואכן, כבר במהלך הדיונים על החוק הביומטרי סימן שטרית את אחד מיעדיו הבאים – פרויקט רשומה רפואית לאומית, שירכז את סודותיהם הרפואיים של כל תושבי המדינה וינוהל בידי משרד הבריאות. תכנית זו קורמת עור וגידים בשנים האחרונות במנהל, בלי שיתקיים דיון ציבורי בחלופות יעילות אחרות, שפגיעתן בפרטיות פחותה.ראו עומר טנא, "הרשומה הרפואית חולה", TheMarker, 17.2.2009; טלי ניר, "האח הגדול לובש לבן", האגודה לזכויות האזרח, 28.8.2008; הערות האגודה לזכויות האזרח לתזכיר חוק רשומה רפואית לאומית, האגודה לזכויות האזרח, 10.7.2008. גם היא תזדקק בבוא היום לפוליטיקאי ותיק ומיומן שיכריע את ההתנגדות לאחיזתה של המדינה בכל בדל מידע על אזרחיה. "האח הגדול" נזקק לשליחי מצווה עתירי אמונה ומרץ.
חלק שני: התאוריה הפוליטית והחוק הביומטרי
אין ספק שהחקיקה בישראל הציבה בפני הציבור, כלי התקשורת וכלי הביקורת והפיקוח הקיימים אתגר קשה.מורכבות הנושא אכן הגבילה את השיח הציבורי והתקשורתי ואפשרה לתומכי היוזמה לקדמה בעזרת קלישאות וטיעוני סרק שהציבור מתקשה להתמודד עמם. "קל להבין את הנימוקים בעד חוק הזיהוי הביומטרי", כתב חנוך מרמרי, "אבל קשה ומורכבת יותר היא הבנת ההתנגדות לו. עד לאחרונה גם אני, למבוכתי, לא צללתי לעומק הטיעונים שהועלו נגדו. אך משעשיתי זאת, עמדתי ברורה: יש להתנגד לעצם נטילת המידע הביומטרי. ככל הנראה, צריך היה לעצור את היוזמה השועטת של ח"כ מאיר שטרית לקידום החוק הביומטרי עוד בגלגוליה הראשונים. אבל למעט דיווחים עקביים במדור המחשבים של Ynet, …בחרה התקשורת שלא לטפל בנושא באופן רציף. הבלוגוספירה דווקא כן עסקה בנושא בלהט… אבל המידע הרב שהיה זמין על אודות החוק לא חולל את המפץ המתבקש" (חנוך מרמרי, "כשהאצבעות ילכו במקומך", העין השביעית, 29.7.2009). מורכבות הנושא מקורה לא רק בקשיי ההבנה של הטכנולוגיה שמעורבת בעניין, הגלובליזציה שלה או הצורך בתיאום בין חלקיה ובין כמה גופים ביטחוניים וכלכליים. מקורה של המורכבות גם בהיעלמות ההקשר. אם תהליכי הגלובליזציה הפכו את "הגוף השלם" של אריסטו ל"גוף השלם" של הדמוקרטיה האוניברסלית, הרי שהם גם הוכיחו את יעילותו של הנתק בין המערכת הפוליטית לאזרח, במקומות הנוחים לה. תהליכי הפרטה מואצים, כמו שקרה עם הפרטת החשמל בקליפורניה, קיצוץ כבד בתקציבי הרפואה, החינוך והרווחה בארצות המערב, הראו כי המדינה של תחילת המאה העשרים ואחת מעוניינת ב"מונופול על האלימות", כמו שכתבו באמצע המאה העשרים ולטר בנימין וחנה ארנדט, יותר מבטובתו של האזרח הפרטי."[ה] סדר המשפטי [של המדינה, נ"ל] שוקד על כך שבכל תחום שבו חתירה יעילה של הפרט אל תכליותיו עלולה להיות מלווה באלימות, ייקבעו תכליות חוקיות, שרק שלטון החוק רשאי לממשן באופן הזה [האלים]" (ולטר בנימין, לביקורת הכוח [תרגמה דנית דותן], תל אביב: רסלינג, 2006, עמ' 27). ארנדט, בחיבור מאוחר יותר, כותבת: "Freedom is located in the realm of the socil, and force or violence becomes the monopoly of government" (Hannah Arendt, The Human Condition, Chicago: The University of Chicago Press, 1958, p. 31) כדי להבין את חומרת הבעיה, כדאי לחשוב מחדש על כמה ממושגי המפתח של התאוריה הפוליטית של העת האחרונה, תאוריה שמוכיחה רגישות גוברת והולכת לכלי השליטה הביו-פוליטיים. אם בעולם גדלה הנטייה לחדירה גוברת והולכת של "גופים גדולים" (ממשלות, גופים כלכליים גדולים, פשע מאורגן) ל"גופים קטנים", התמקדות ב"כשל המערכתי" הישראלי מצביעה בבירור כי ערעור ערכי הדמוקרטיה מגיע בעיקר ממרכז המפה הפוליטית. האחראים לחקיקה המואצת של כלי הפיקוח הביומטריים הם אנשי מרכז קלסיים, ממפלגות כמו קדימה, הליכוד, ש"ס והעבודה. רק מיעוט מקרב המפלגות הקטנות תומך במה שנתפס כעוד כלי דכאני של הרוב כנגד המיעוט.
תאוריה של פוליטיקת הגוף, מאז מישל פוקו, רואה בהתמקדות הגוברת באיברי הגוף שיטה פוליטית שמחזקת את המדינה על חשבון האזרח. כבר בשנות השבעים ראה פוקו בצמצום המבט הפוליטי מהגוף הפרטי של היחיד לאיברים מבודדים חלק מפרקטיקה של הפרדה וניתוק מהקשר רחב יותר. כך, טען פוקו, ה"כוח" מזהה את האינדיבידואל לא על בסיס היכולת התודעתית של האזרח, לא כ"שלם", אלא על סמך הפונקציות הרפואיות או הפוליטיות של הגוף שלו.לקריאה צמודה של רעיון זה אצל פוקו ולרקע הפילוסופי-פוליטי של הרעיון, ראו Friedrich Balke, "Der Körper des Philosophen im Zeitalter der Biopolitik", in: Mirjam Schaub and Stefanie Wenner (eds.), Körper-Kräfte: Diskurs der Macht über den Körper, Bielefeld: Transcript Verlag, 2004, pp. 133-159 את ההתערבות הגוברת בפונקציות הביולוגיות של האדם פוקו כינה "ביו-פוליטיקה". לטענתו, ויסות הפונקציות הביולוגיות של האדם והאוכלוסייה הוא ה"ביו-פוליטיקה של האוכלוסייה... [כך ש] יכולת ההמתה הותיקה, שהיתה סמלו של הכוח הריבוני, מכוסה עתה בקפדנות על ידי מנהל הגופים והניהול החשבונאי של החיים".מישל פוקו, תולדות המיניות, א: הרצון לדעת (תרגם גבריאל אש), תל אביב: רסלינג, 1996, עמ' 94. לטענתו, השלטון המודרני הפך את היחס האריסטוטלי בין הגוף השלם לקהילה הפוליטית, מתפיסת האדם כ"חיה פוליטית" להיפוכה: "האדם המודרני הוא חיה בתוך פוליטיקה שסובבת סביב חייו כיצור חי".שם, עמ' 96. בעקבות פוקו, החלה הגות של הביקורת הביו-פוליטית להתמקד ביחס שבין הגוף היחידני ובין הממשל ודרכי פעולתו, בעיקר בהקשר ה"חשבונאי"-ביולוגי. ג'ורג'יו אגמבן הדגיש, כבר בסוף שנות התשעים, כי דווקא הממשלים הדמוקרטיים נהפכו בעשורים האחרונים למובילי המגמות האנטי-דמוקרטיות. אגמבן עקב לשם כך אחר ההיסטוריה של "מצב החירום", בעיקר זה שהוכרז מאז ההתקפה על ארצות הברית ב-11 בספטמבר 2001.תרגום של החיבור של אגמבן על מצב החירום יצא כעת בקובץ מיוחד שהוקדש לשאלת מצב החירום. ראו יהודה שנהב, כריסטוף שמידט ושמשון צלניקר (עורכים), לפנים משורת הדין: החריג ומצב החרום, ירושלים: מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, 2009, עמ' 133 215. לאחר שהוצגו אמצעים ביומטריים בשדות התעופה האמריקניים, אגמבן סירב לחזור לארצות הברית.לדיון בסירובו של אגמבן ראו מאמרו של מלקולם בול: Malcolm Bull, "State Don't Really Mind their Citizens Dying (Provided They don't Do it at once): They Just don't Like Anyone Else to Kill Them", London Review of Books 26 (24) (16 December, 2004), pp. 3-6 ה"ביו-פוליטי" מאפשר לשלטון למפות ולייצר מאגרי נתונים של איברים מבודדים של יחידים, גם ללא ידיעתם, ו"מצב החירום" מאפשר לבעלי המונופול על האלימות לקבל לגיטימציה לביטול הזכות לפרטיות.לאחרונה הופיעה תאורטיזציה של נושא זה בספרו של התאורטיקן הפוליטי אנדראס קאליבס. ראו Andreas Kalyvas, Democracy and the Politics of the Extraordinary: Max Weber, Carl Schmitt, and Hannah Arendt, Cambridge: Cambridge University Press, 2008 בהתאם, כתיבה עכשווית על הנושא הביומטרי מדגישה בו מושגי מפתח שמתמקדים באיבר "המבודד", ה"ייחודי", ה"מאפיין", ה"מזהה", ה"מאשרר", ומה שמייצר בשביל המערכת את היכולת לזהות איבר וגוף באופן ממוכן או "אוטומטי".ראו הרצאתה של אן קבוקיאן, הממונה על המידע והפרטיות במדינת אונטאריו, קנדה, על "שימושים בביומטריה צרכנית". קאבוקאין פותחת את דיונה במושגי מפתח של השימושים הביומטריים ותועלתם/הסכנה בהם: Ann Cavoukian, "Consumer Bioemtric Applications: A Discussion Paper", September 1999 ההפרדה של האיברים מסביבתם, לשם זיהויים הוודאי של פרטים, מתבססת על "מרחק גדל [של הטכנולוגיה הביומטרית מ] הזיכרון האנושי", החלש יותר והאטי יותר.Ibid., p. 16 אלא שלמרחק זה יש גם השלכות אחרות. כך למשל מיכון של מערכות הזיהוי מאפשר הפעלה רצופה וחסרת אבחנה שלהן, ומכאן "סכנה של אובדן שליטה על מידע אישי וצמצום האוטונומיה האישית ככלל... החשש הוא שכל אלמנט של 'בחירה' עתיד להיעלם מנושא הזהות".Ibid., p. 32 יחד עם הפצה גוברת של הטכנולוגיות לשירותי הביטחון ובשווקים, ה"אנונימיות" האישית נמצאת בסכנת הכחדה. כמו שכותב מומחה לביומטריה מאוסטרליה: "במקרים רבים טבעה של הטכנולוגיה יגביל את יכולתו של האדם להישאר אנונימי. למשל, אם רשת טלפונית מסתמכת על זיהוי קולי כדי לקבל גישה, הרי שאי אפשר יהיה עוד להשתמש בטלפון בצורה אנונימית, אפילו לא בטלפון הציבורי".Malcolm Crompton, "Biometrics and Privacy: The End of the World as We Know it or the White Knight of Privacy?" Privacy.gov.au 2002
אחת הסכנות המרכזיות של הביומטריה מקורה בעירוב בין השימוש הפוליטי-ביטחוני בה ובין שימושה המסחרי וכן בקלות שבהפצתה. כיום אין ממשלה שאינה משתמשת בשירותים מסחריים בעבור השימוש, הניהול והבנייה של המערכות הביומטריות. שיטה זו נהוגה בכל המערב, בעיקר מאז אירועי 11 בספטמבר. כמו שמראים ספרים שנכתבו מאז על טכנולוגיות של מעקב, רוב המערכות הביומטריות שנבנו מאז 2001 מסתמכות בעצם על מערכות מעקב מסחריות שהיו קיימות בשוק, לא פעם ב"שווקים" אפורים כגון בתי הקזינו. כך, אחת החברות הגדולות של הטכנולוגיה הביומטרית, חברה קנדית ושמה Imagis, שפיתחה מערכות זיהוי ביומטריות בשביל שדות התעופה האמריקניים וה-FBI, פיתחה בתחילה אמצעי זיהוי דיגיטליים לבתי הקזינו.מידע על חברה זו ועל חברות דומות רבות אחרות ראו בספרו של דיוויד ליון: Lyon, Surveillance after September 11, p. 78 אין צורך להסביר מדוע השילוב בין פיקוח פוליטי-ביטחוני ובין פיקוח וזיהוי מסחרי עשוי להתברר עד מהרה כמחזק את "חברת המעקב", החברה שבה הפאנופטיקון (Panopticon - הכול רואה) של פוקו משולב במה שתומס מאתיסן מכנה "סינופטיקון" (Synopticon - חברת הצפייה): החברה שבה "הרבים צופים במעטים".Thomas Mathiesen, "The Viewer Society: Michel Foucault's 'Panopticon' Revisited", Theoretical Criminology 1 (2) (1997), pp. 215-234 הקשר ההדוק בין אוליגרכים פוליטיים לתעשיות ענק זקוק ל"סימון", להדרה ולהרשעה של פרטים, כדי לזכות בלגיטימציה שלו. ומכיוון שמדובר ב"מערכת שאינה מסתדרת היטב עם כישלון", המערכת הביומטרית מניחה מראש את אי-הסבירות של זיהוי מוטעה או את השימוש הלא דמוקרטי בכליה - שתי הנחות שכבר בזמן הקצר שחלף מאז תחילת המאה העשרים ואחת, התברר שהן מופרכות.על כך ראו מאמרו של קרומפטון, הממונה על נושא הפרטיות מטעם הממשל האוסטרלי: Crompton, "Biometrics and Privacy", p. 11
בספרות המקצועית, בייחוד זו שהתפתחה לאחר אירועי 11 בספטמבר וההכרזה על ה-USA Patriot Act ,ראשי התיבות של: Uniting and Strengthening America by Providing Appropriate Tools Required to Intercept and Obstruct Terrorism Act. חוק זה אושר בקונגרס ברוב גדול ב- 26 באוקטובר 2001, כחודש לאחר המתקפה על מגדלי התאומים והפנטאגון. החוק מעניק לרשות המבצעת סמכויות מעקב, איתור, ציטוט ואיסוף מידע נרחבות ביותר. לא רק שסמכויות אלה זכו לביקורת קשה, אנשי המשפט שתמכו בחוק עומדים היום במתקפה ציבורית חריפה ואיומים של העמדה לדין. התברר מהר שהדרישה של הפנטגון לקבל לידיו כל צורה של "מידע בר השגה", מכוון בעיקר למידע מחברות מסחריות. במובן זה, "זליגה" של המידע למחוזות לא רצויים, אם כ"חזרה" לגופים מסחריים ואם כשימוש לרעה על ידי הרשויות, לא הפתיעה אף אחד. כך למשל אחד השיפורים העיקריים שנעשו בתכנית ה-Total Information Awareness של הפנטגון התבססו על תוכנות קיימות של מעקב צרכנים בסופרמרקטים - מעקב של חברות האשראי וחברות הטלפון שנעשה על ידי התחברות לרשת התחבורה הארצית שמצלמת עברייני תנועה, ולרשת הנתונים של המשטרה. כמו שדיוויד ליון מראה, הרשויות השתמשו בנתונים אלה כדי לעקוב אחר "חשודים בטרור" ולפרוץ לבתיהם של מי שברוב המקרים לא היו יותר מסטודנטים ערבים בקמפוסים אמריקניים. בדצמבר 2002 רוב העסקים היו מוכנים למסור לרשויות פרטים חסויים על לקוחות גם בלי צו של בית משפט.Lyon, Surveillance Aafter September 11, p. 57 . לבקשת הממשל בחנה מועצת המחקר הלאומית (National Research Council) את פרויקט ה- Total Information Awareness. בדוח שהוציאה לפני כשנה נקבע כי התכנית אינה יעילה למטרות שלמען הוקמה, אך היא מסכנת את ערכי הליבה של החברה האמריקנית. ראו אבנר פינצ'וק: "כריית מידע אישי כאמצעי ללוחמה בטרור - כישלון", pratiut.com-האח הקטן 7.10.2008. לדוח ראו: Committee on Technical and Privacy Dimensions of Information for Terrorism Prevention and other Vnational Goals, National Research Council, Protecting Individual Privacy in the Struggle Against Terrorists: A Framework for Program Assessment, The National Academies Press, Washington 2008); see also: Declan McCullagh, "Government Report: Data Mining doesn't Work Well", news.cnet, 7.10.2008; ACLU Hails DHS-Funded Report Condemning Data Mining במקביל החלה מערכת הבנקאות להשתמש בניסיון שרכשו רשויות הביטחון כדי לשפר את אמצעי הזיהוי שלה, והתקינה מערכות ביומטריות לזיהוי, ברוב המקרים - ללא יידוע ראוי של הלקוחות. Lyon, Surveillance after September 11, p. 71 במובן זה, ליון מסביר, "זו טעות גדולה מאוד לראות באירועי 11 בספטמבר, כמו שאמצעי התקשורת מעודדים אותנו לחשוב, 'שינוי' מהותי... קריסת מגדלי התאומים הייתה נקודת מפנה לא באופן השימוש בטכנולוגיות מעקב קיימות, אלא מבחינת הלגיטימציה הציבורית להשתמש בהם"."One huge mistake, encouraged by media accounts, is to think of 9/11 as generating surveillance responses from nowhere" (Ibid., p. 14) יתרה מזאת, כיום ספרות גדלה והולכת מבינה כי את השינויים המהותיים של החקיקה האמריקנית - כך שסמכויות המדינה הורחבו לאין שיעור - תכננו דיק צ'ייני וג'ורג' וו בוש הרבה לפני ההתקפות. לפי ספרו של צ'רלי סאבאג', צ'ייני היה מהאידאולוגים הראשיים של הרחבת סמכויות הנשיא כ"מפקד עליון" כבר בתקופת רייגן."Through its fights to expand presidential power at the expense of the legislative branch, the [Raegan, N.L] White House would find no greater ally in Congress than Representative Cheney" (Charlie Savage, Takeover: The Return of the Imperial Presidency and the Subversion of American Democracy, New York: Little, Brown and Company, 2007, p. 50) ללא אידאולוגיה דתית או פוליטית ברורה, הפך צ'ייני את נושא הסמכות, יחד עם ההפרטה הפרועה, לנס המרד של המשטר הנאו-שמרני וספג על כך ביקורת משמרנים מהדור המבוגר, האידאולוגי.בהקשר זה מוכרת בייחוד הביקורת של פט ביוקנן, שהתקיף את צ'ייני ואת בוש כ"יותר דמוקרטים מרפובליקנים", היות שהם נטשו את דוקטרינת ההפרדה של השמרנות הקלסית לטובת מדיניות התערבות אגרסיבית בעולם.לסיכום הביקורת ראו:"Pat Buchanan Compares George Bush to Harry Truman", Sunlit Uplands, 14.1.2009: http://www.sunlituplands.org/2009/01/pat-buchanan-compares-george-w-bush-to.html
תופעה מעניינת שמאפיינת את ההתרחקות ההדרגתית מן הדמוקרטיה היא ה"א-פוליטיות" הגוברת של תומכי השינוי הקיצוניים ביותר, בדרך כלל אנשי מרכז קלסיים. ההוגה היהודי-גרמני פרנץ נוימן שם לב לקשר בין ה"א-פוליטיות" ובין צעדי החירום על רקע עלייתו של הפאשיזם באירופה.ראו עבודתו של נוימן וכן את ההתייחסות אליה אצל דיוויד ליון: Franz Neumann, The Rule of Law: Political Theory and the Legal System in Modern Society, Lemington: Berg 1986; וכן: Lyon, SurveillanceAafter September 11, p. 44 "חברת המעקב" וה"ביו-פוליטיקה" - שמישל פוקו וז'יל דלז מזהירים מפניהן - קמו על רקע הקשר המתהדק בין התחזקות הגופים הכלכליים ובין התרופפות כוחה של הסוציאל- דמוקרטיה או של שיטת האיזונים והבלמים. מדינת ישראל, שבעצמה הולכת ומתרחקת מן הסוציאל-דמוקרטיה, נתפסת כאן כדוגמה רלוונטית. נושא זה עלה גם במהלך הדיונים בחוק הביומטרי עצמו, ושלא במקרה, דווקא בהשוואה עם גרמניה.
בהשוואה לישראל, דווקא גרמניה, בשל העבר הנציונל-סוציאליסטי שלה, מקפידה על אמצעי מנע הדוקים. כמו שהסביר בכנסת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה: "בגרמניה הם שמים אמצעים ביומטריים בדרכון אבל אחר כך הם משמידים את התמונה כי הם לא רוצים מאגר מרכזי ויש להם את הסיבות ההיסטוריות שלהם לחשוש מריכוז סמכויות וכוח. בגרמניה הרבה מאוד דברים מבוזרים בדיוק בגלל ההיסטוריה".הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 30.6.2009, עמ' 15. השאלה הנשאלת היא מדוע הניסיון ההיסטורי והרתיעה מפני ריכוז מידע אינו רלוונטי למדינת ישראל?שאלה זו עלתה גם בכנס של הליגה היהודית נגד השמצה בארצות הברית, שבמהלכו הודיעה מזכירת המשרד לביטחון פנים על הכוונה לבטל את פרויקט Real ID (פרויקט דומה לפרויקט שמתכנן משרד הפנים) במענה לשאלה שנשאלה מהקהל: "אחרי השואה היו ניצולים רבים מודאגים מאוד מכל הקשור למסמכי זהות של המדינה. יהודים רבים אפילו פחדו למול את ילדיהם מחשש שהממשלה תוכל לזהותם בקלות. כיצד נאזן אנו בין הצורך לזהות אנשים כדי להגן על ביטחוננו ובין התחושה של אמריקנים רבים שיש להם זכות לפרטיות ולחיות באנונימיות מבלי שהממשלה תדע כל דבר עליהם ועל מעשיהם?" (DOH Press release 22.4.2009); כמו שאומר פרופ' אלי ביהם, דיקן הפקולטה למדעי המחשב בטכניון ומומחה לקריפטוגרפיה: "אוסיף ואומר שברמה הערכית, ולאור ההיסטוריה של העם היהודי, הייתי מצפה שמדינת ישראל תוביל לאיסור איסוף נתונים ביומטריים של אזרחים בכל העולם, ותביע את דעתה על נזקי איסוף נתונים כאלה. לפני כשישים שנה דרשנו מהעולם להקטין את כמות וסוגי הנתונים הנשמרים על כל אזרח בעולם הדמוקרטי. אני נדהם מכך שמדינת העם היהודי מובילה דווקא בתחום איסוף הנתונים על האזרח, ויוצרת בזה תקדים לשאר העולם הנאור. (אלי ביהם, "מאגר טביעות אצבע - סכנה לביטחון המדינה", Ynet, 30.7.2009). האם ה"קורבן" לשעבר חסין מטעויות ההווה והעתיד?
בישראל, המאגר הביומטרי כמו טכנולוגיות שליטה אחרות נישא על כנפיהם של רטוריקה ביטחונית ומא'צואיזם טכנולוגי, שמתמקד ביכולות ובביצועים ולא בנכון ובראוי. אבל למגינת הלב גם הפולמוס שהתעורר סביבו התמקד בעיקר בשאלה אם "זליגת מאגר ביומטרי גרועה מאסון צ'רנוביל" או שמא אינה שקולה לדליפה גרעינית.כך התבטא השר מיכאל איתן בהופעתו בוועדה המשותפת (פרוטוקול דיון מיום 30.6.2009, עמ' 17). איתן היה השר היחיד שגילה אחריות ציבורית ועשה מאמץ ניכר בממשלה ובכנסת לעצור את המחטף ולאפשר דיון מושכל וראוי בסוגיה. ראו למשל אהוד קינן, "השר איתן: לעצור את המאגר הביומטרי", Ynet, 18.7.2009; ניב ליליאן, "זליגת מאגר ביומטרי - גרועה מאסון צ'רנוביל", Ynet, 30.6.2009. אין ספק, מדובר בסכנה ממשיתבדברי ההסבר לסעיף 8 להצעת החוק מאשרת הממשלה שהמאגר מקים סכנה "פוטנציאלית" לפרטיות על רקע "הניסיון בדבר דליפת מידע ממאגרים". חשיפתו של המידע הביומטרי "שאינו ניתן 'להחלפה' על ידי בעליו", כך נאמר, "עלולה לגרום לתושב נזק בלתי הפיך". ואכן, לרשויות המדינה בכלל ולמשרד הפנים בפרט יש הישגים עלובים ביותר בכל הנוגע להגנה על המידע האישי שבמאגרים הציבוריים. מאגר מרשם האוכלוסין, שהוגדר "קריטי" על ידי שירותי הביטחון, דלף פעמים אחדות, וכיום הוא זמין לכל גולש ברשת האינטרנט. כשל זה וכשלי אבטחה חמורים אחרים עמדו ביסוד קביעתו של מבקר המדינה ולפיה "רשות האוכלוסין נכשלה בהגנה על פרטיות האזרחים" (משרד מבקר המדינה, דוח שנתי 59ב, [2009] עמ' 859, עמ' 193 בתקציר); ראו גם ליאור דטל, "מידע אישי על אזרחי המדינה חשוף לפריצות במחשבי משרד הפנים וביטוח לאומי", TheMarker, 6.5.2009; אהוד קינן, "המבקר: כישלון חמור בהגנה על פרטיות האזרחים", Ynet, 6.5.2009; יהונתן ליס, "המשטרה לא מצליחה לאתר את מדליפי מרשם האוכלוסין", הארץ, 4.5.2009; אור הירשאוגה ובר בן ארי, "הרשות למשפט וטכנולוגיה: מרשם האוכלוסין שדלף מנוצל לצורך גביית חובות", TheMarker, 22.9.2009. וחמורה,המדינה אמנם מבטיחה להגן על המאגר הביומטרי באופן חסרת תקדים, אבל מומחים לטכנולוגיה ולאבטחת מידע מזהירים שבמוקדם או במאוחר גם הוא ידלוף. במקרה כזה ייגרם נזק "קטסטרופלי" לתושבים ולביטחון המדינה. ראו למשל אלי ביהם, דיקן הפקולטה למדעי המחשב בטכניון ומומחה לקריפטוגרפיה: "אפילו אם הסיכוי לא גדול, הסיכון כתוצאה מזה הוא גדול מאוד והוא לא ניתן לתיקון" (הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 30.6.2009, עמ' 39); עומר טנא, מומחה לאבטחת מידע וחבר המועצה הציבורית להגנת הפרטיות: "גם ההסתברות הנמוכה שזה יקרה, בגלל שהנזק הוא כל כך קטסטרופאלי, כדאי למנוע את זה אם אפשר להשיג את המטרה באמצעים אחרים" (שם, עמ' 47 48); דורון שקמוני, מומחה לאבטחת מידע ומי שהיה יועץ לפרויקט המחשוב הממשלתי תהילה: "נדרשת תקלה אחת, כשל אחד בלבד כדי שהמידע הביומטרי של כל תושבי המדינה ייחשף, ולתקן את הנזק הזה נדרשות כ-80-90 שנה. כלומר, כולנו צריכים למות פעם אחת כדי שכל המידע הזה יהפוך להיות מידע לא רלוונטי" (שם, עמ' 26). אבל בניגוד לטענת הממשלה, מאגר ביומטרי איננו רק "פוטנציאל" לפגיעה,המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מלכיאל בלס: "הטענות לא מצביעות בהכרח על פגיעה ודאית בזכות לפרטיות או בזכות אחרת אלא על חשש לפגיעה. מידת ההסתברות לא לגמרי ברורה… לכן, כשאנחנו עוסקים בחששות לא ודאיים מול אמצעים די ודאיים שאנחנו הולכים לתת, נדמה לי שכפות המאזניים נמצאות במצב שאת המבחן החוקתי הצעת החוק הזאת עוברת" (הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 30.6.2009 עמ' 14). מאיר שטרית: "הגישה שלכם שאומרת שהקמת המאגר הוא פגיעה בפרטיות… אני שולל אותה מכל וכל. אין שום פגיעה בפרטיות של האיש שטביעות האצבעות שלו במאגר. יש פגיעה אם המאגר ידלוף" (הוועדה המשותפת, פרוטוקול דיון מיום 21.7.2009, עמ' 25). אלא גורם לפגיעה של ממש בפרטיות, בזכויות אדם אחרות ובדמוקרטיה.
המעבר מהתאוריה הביקורתית ה"גבוהה" ל"מקרה הפרטי" בישראל נדמה כמעבר חלק, אלא שאת רוב עבודת הביקורת וה"קונטקסטואליזציה" של סכנות החוק עושים מבקרים חיצוניים. המחוקק לא נתן את דעתו על הסכנות הגלומות בחוק אנטי-דמוקרטי מסוג זה. כמו שכותב מיכאל בירנהק: "הממשלה וחברי-הכנסת נדבקו לאחרונה בווירוס מסוכן: קדחת מאגרי מידע".מיכאל בירנהק, "האח החטטן",גלובס, 16.7.2008. ד"ר מיכאל בירנהק הוא מרצה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ומומחה לדיני פרטיות וזכויות דיגיטליות. שטף היוזמות להקמת מאגרי מידע ולהרחבת השימושים בהם מלווה בכוונות רבות, "טובות וטובות פחות, אבל הדרך מובילה אותנו לחברה פחות דמוקרטית ופחות יעילה".שם. המהפכה הדיגיטלית מאפשרת לצבור בקלות מידע אישי עצום ורב ולתכנן מערכות טכנולוגיות שיעבדו אותו, ואחזור מאגרי מידע והצלבתם מוסיפים למידע הקיים משמעויות נוספות, ומעמיקים את הפלישה לפרטיותם של נשואי המידע.Daniel J. Solove, "Access and Aggregation: Public Records, Privacy, and the Constitution", Minnesota Law Review, 86 (6) (2002)
מאגרי מידע הם משאב של כוח ושליטה. השאלה איננה רק אם המדינה תצליח לשמור על משאב זה מפני גורמים חיצוניים, אלא גם "מי ישמור על השומרים"."לממשלה יש צוות מצומצם של מומחים… שמשרתים בראש וראשונה את האינטרסים ואת הצרכים של הלקוח שלהם, כלומר – של המנגנון הממשלתי. התפקיד שלהם הוא לבנות מערכות מידע יעילות, שיסייעו לגופי השלטון בעבודתם ולהבטיח שהמידע הרגיש לא יגיע לגורמים עבריינים. אבל בכך לא די, משום שגם בתוך המנגנון הממשלתי, יש לעיתים ניצול לרעה של מידע ושל כוח. האינטרסים והצרכים של השלטון אינם זהים תמיד לאלה של נתיניו. נכון שבמדינה דמוקרטית יש חפיפה מסוימת בין השניים, אבל כל אמנה חברתית וכל משטר דמוקרטי מבוססים על יסוד ההכרה במתח המתמיד שקיים ביניהם" (אבנר פינצ'וק, "את מי משרתים בוני מאגר טביעות אצבע?", Ynet, 27.8.2009). בשל רגישותם מוקמים מאגרי מידע ציבוריים לתכליות מוגדרות ומוגבלות, אך עד מהרה הם הופכים יעד ללחצים עקביים מצד גורמים ציבוריים ופרטיים, ואלה מביאים להרחבת השימושים במידע.הרחבת שימושים במאגרי מידע אישי היא תופעה מוכרת שמכונה functional creep. כך אירע, למשל, למאגר הרגיש של הרשות לאיסור הלבנת הון, שאושר במקור כאמצעי למלחמה בהון השחור, ומאז הורחבו השימושים שנעשים בו והוא משמש בעיקר לחקירת עבירות קלות בהרבה. כבר במהלך הדיונים שקדמו לחקיקתו הזהירו בוועדת החוקה: "יש כאן דינאמיקה שאנחנו בהדרגה משלימים עם סיטואציה קיימת, ואז לוקחים אותנו למדרגה הבאה". ואכן, במהלך השנים המעטות שחלפו מאז פנו אנשי הרשויות פעם אחר פעם אל הכנסת, מתוך ניצול המומחיות והמידע העודפים שברשותם, ושחקו את ההגנה שסיפקה הרשות המחוקקת לאזרחים מפני תאוות הכוח הטבעית של הרשות המבצעת. (ראו אבנר פינצ'וק, "כרסום זוחל בהגנת הפרטיות: תקנות איסור הלבנת הון", מכתב ליו"ר ועדת החוקה, 4.7.2006). הפעם החל התהליך בשלב מוקדם במיוחד: המאגר הביומטרי תוכנן כדי לענות על צרכיו של משרד הפנים, אבל עוד לפני שהגיע לכנסת כבר הצליחה גם המשטרה להניח עליו את ידה.ראו טקסט להערה 30 לעיל; כאמור לעיל(בהערה 716), גם בשוק הפרטי כבר מצפים ליום שבו ניתן יהיה "לרכב" על הפרויקט הביומטרי של הממשלה. הרחבת השימושים נעשית פעמים רבות גם בניגוד לדין: עוד לא יבשה הדיו על חוק נתוני התקשורת, ובוועדת החוקה חוק ומשפט נדהמו לגלות שהמשטרה חורגת מסמכויות המעקב מרחיקות הלכת שהוא מקנה לה.ראו אהוד קינן, "ביקורת בכנסת: המשטרה חרגה מהוראות חוק נתוני תקשורת", Ynet, 13.8.2008; ועדת החוקה, חוק ומשפט, פרוטוקול דיון מיום 13.8.2008; שחר אילן, "המשטרה דורשת עליכם מידע חריג מחברות הסלולר", הארץ, 13.8.2009; למשטרה ולגופי ממשל אחרים יש הישגים מרשימים בניצול לרעה של מידע רגיש וסמכויות מעקב; ראו בועז אוקון, "היכל הצדק מקושט בגיליוטינה", עורך הדין (פברואר 2009), עמ' 13; פורסם, גם בחדשות מחלקה ראשונה; בועז סנג'רו, "תעזבו את האצבעות", שם, עמ' 85 (תקציר ראו במטה המאבק בחוק "האח הענק" – לא למאגר הבימטרי, האגודה לזכויות האזרח); ראו גם את דברי ראש הרשות לטכנולוגיה, משפט ומידע במשרד המשפטים, יורם הכהן: "מדובר במאגר מידע שיש בו פוטנציאל עצום לשימוש לרעה. לכן, האיזון בין הדרישות הלגיטימיות לבין הסכנה המאוד גדולה הטמונה בניצול לרעה של מאגר כזה, יוצר דילמה אמיתית" (אבי בלזובסקי "יורם הכהן, ראש הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע: 'יש לנסות להימנע מהקמת המאגר הביומטרי'", אנשים ומחשבים, 30.9.2009
דרכו של עולם היא שלהוציא מקרים חריגים של מציצנות, פגיעה בפרטיות נעשית כדי לפגוע באינטרסים לגיטימיים ובזכויות אדם נוספות. צימרמן מסביר שפגיעתה של "חברת המעקב", ההולכת וסוגרת עלינו, אינה מתמצית רק בחשיפה של האינטימי והאישי, אלא גם בשינוי של יחסי הכוח בין המדינה ובין אזרחיה, ובעיוות של האמנה החברתית שעומדת ביסודם של יחסים אלה.Diane Leenheer Zimmerman, "Exactly Why is the Crowd Naked? Are We Strippers or Were We Robbed?", Criminal Justice Ethics 24 (2005), pp. 47-52.
אבל כוחה האדיר של "חברת המעקב" אינו מבוסס בהכרח על מעקב ממשי, אלא גם על כך שהפרט יודע שהמדינה שולטת במידע האישי שלו ויכולה לעקוב אחריו בכל עת שתחפוץ בכך. די בהכרה זו כדי לגרום לנתינים לשנות את התנהגותם ולחיות בחשש מתמיד.Daniel J. Solove, The Digital Person: Technology and Privacy in The Information Age, New York University Press, 2004, pp. 29- 31; See also: Bruce Schneier, "The Eternal Value of Privacy", wired.com, schneier.com, 18.5.06. ראו עוד: מיכאל בירנהק "מעקב בעבודה: טיילור, בנתהאם והזכות לפרטיות", עבודה, חברה ומשפט, יב (2008), 6 לא לחינם תוארה הזכות לפרטיות כאחת "מהחשובות שבזכויות האדם",בג"צ 650/04, פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, 2006. שכן זו בבחינת תנאי הכרחי לאוטונומיה אישית ולכבוד. אדם שאין לו פרטיות מאבד את חירותו.ראו מיכאל בירנהק, "שליטה והסכמה: הבסיס העיוני של הזכות לפרטיות", משפט וממשל, 11 (44) (2007).
קשה אפוא להבין כיצד עלה בדעתם של תומכי המאגר הביומטרי לשאול "מי מפחד מטביעת אצבע… בחברה שבה רוב המידע האישי הוא בר השגה?""קשה להבין", שאלה אורית שוחט במאמר מערכת: "מדוע דווקא טביעת אצבע, שהיא אמנם ייחודית ולכן מאפשרת זיהוי מוחלט, מעוררת התנגדות בחברה שבה רוב המידע האישי הוא בר השגה ..." ("מי מפחד מטביעת אצבע", הארץ, 7.8.2009); עוד ראו אור הירשאוגה, "מאיר שטרית: 'יש בישראל מאגרים ביומטריים של מליוני אזרחים. איפה הייתם?' ", TheMarker, 12.8.2009 או להתבסס על האיוולת שלפיה הזכות לפרטיות היא מפלטם של הנבל ושל "מי שיש לו מה להסתיר". החשש הכבד שמעורר המאגר הביומטרי אינו מ"טביעת אצבע" אלא משלטון יודע כול: "מידע הוא כוח", וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט. בדמוקרטיה הכוח חייב להיות מוגבל ומבוזר, וכך גם המידע שהמדינה מחזיקה על נתיניה. מעקב מתמיד הוא סימן היכר מובהק של מדינת משטרה, ולכן עלינו להגן על הפרטיות גם כשאין לנו דבר להסתיר.Bruce Schneier "The Eternal Value of Privacy", wired.com, schneier.com 18.5.2006; See also: Daniel J. Solove, " 'I've Got Nothing to Hide' and Other Misunderstandings of Privacy", San Diego Law Review, 44 (2007), p. 745; John W. Dean, "Why, Even If You Have Nothing to Hide, Government Surveillance Threatens Your Freedom: The Case Against Expanding Foreign Intelligence Surveillance Act Powers", Oct. 2007. עוד ראו אבנר פינצ'וק, " 'אין לי מה להסתיר'? חישבו שוב", Ynet, 6.1.2009.
לקראת סופו של הכרך הראשון על הפוליטיקה, תוהה אריסטו מה קורה כאשר השלטון הדמוקרטי סוטה מעקרונותיו. "שהרי אם המדינה היא סוג של שותפות, והיא שותפה של אזרחים במשטר מדיני, הרי שברגע שהמשטר משנה את פניו ונהיה למשטר אחר, נראה שגם המדינה בהכרח לא תהיה אותה המדינה... היא שונה כאשר דמותו של המכלול משתנה".אריסטו, פוליטיקה, עמ' 126, סימן 1276b. במדינה שמקיפה את עצמה בחומות (אריסטו מתריע כאן כי אין לראות במדינה "יחידה אחת" לפי חומות הפוליס, כי "הלוא אפשר היה להקיף את הפלופונסוס בחומה אחת"),שם, עמ' 125. כדאי לחשוב פעמיים לפני שמציבים חומות נוספות בין אדם ובין גופו הוא, בין אזרח לאזרח, בין אזרח לשלטון, ובין שלטון לשלטון. השלטון הדמוקרטי מבוסס על שיתוף, לא על הפרדה. מכניזם שמעצם טבעו מייצר הפרדה, ועוד כזאת שאי-אפשר לשנות או למחוק, הוא בהכרח מכניזם אנטי-דמוקרטי, גם כאשר הוא מחזק את המדינה, באופן זמני.
עו"ד אבנר פינצ'וק הוא ראש תחום מידע ופרטיות ומנהל "מטה המאבק במאגר הביומטרי" באגודה לזכויות האזרח בישראל. הוא כותב בלוג שמוקדש לנושא החוק הביומטרי: http://acri-antibiometric.blogspot.com/
ד"ר ניצן ליבוביץ' הוא הסטוריון וחוקר במכון לדמוקרטיה ובמכון ון ליר. הוא עמית מחקר באוניברסיטת סאסקס. בשנים האחרונות ניצן ליבוביץ' עוסק בהסטוריה ותאוריה של הביו-פוליטי.
* אריסטו, פוליטיקה, א (תרמה נורית קרשון), תל אביב: רסלינג 2009, עמ' 29, סימן 1253a.
** שם, עמ' 28.