מקצועות ה"צווארון הורוד"

השונות בייצוג מספרי של נשים וגברים במקצועות ובענפים כלכליים שונים מאשרת את קיומם של מקצועות "גבריים" ומקצועות "נשיים". אם לא כן, היינו עדים לשיקוף של היחס הדמוגרפי בין גברים לנשים, העומד על 50 אחוזים פחות או יותר (זהו גם, בקירוב, שיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה בישראל כיום). והנה, קיימים מקצועות שבהם הדומיננטיות הנשית גדולה מ-90 אחוזים – כמו בתעשייה הכבדה, בתחום התובלה, הבינוי והחקלאות – עד שאפשר לדבר על שוק עבודה דואלי, האחד לגברים והאחר לנשים.

השונות בייצוג מספרי של נשים וגברים במקצועות ובענפים כלכליים שונים מאשרת את קיומם של מקצועות "גבריים" ומקצועות "נשיים". אם לא כן, היינו עדים לשיקוף של היחס הדמוגרפי בין גברים לנשים, העומד על 50 אחוזים פחות או יותר (זהו גם, בקירוב, שיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה בישראל כיום). והנה, קיימים מקצועות שבהם הדומיננטיות הנשית גדולה מ-90 אחוזים - כמו בתעשייה הכבדה, בתחום התובלה, הבינוי והחקלאות - עד שאפשר לדבר על שוק עבודה דואלי, האחד לגברים והאחר לנשים.

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2002 מגלים כי בקבוצת עובדי הפקידות 8.1 אחוזים מכלל הגברים העובדים מועסקים בתחום זה, לעומת 27.3 אחוזים מכלל הנשים העובדות; ובתעשייה - 31.3 אחוזים מן הגברים לעומת 4 אחוזים בלבד מבין הנשים. בקבוצת הבינוי נמצאו 9 אחוזים מכלל הגברים, לעומת 0.9 אחוזים נשים. במשלוחי יד "נשיים" מסורתיים נצפה פער ניכר בין גברים לנשים: 21.1 אחוזים מכלל הנשים העובדות מועסקות בחינוך, לעומת 5.6 אחוזים מבין הגברים; ובשירותי בריאות ורווחה, 17.3 אחוזים מבין המועסקות לעומת 4.4 אחוזים בלבד מבין המועסקים.

בסך הכל, מעל לשני שלישים מן הנשים העובדות בישראל מרוכזות בארבעת משלחי היד ה"נשיים" המסורתיים: פקידות, אחיות, מטפלות ומורות.

 לחצו כאן לצפייה בתרשימים - 

נשים מועסקות לפי ענף כלכלי (באחוזים)

גברים מועסקים לפי ענף כלכלי (באחוזים)

מקצועות "נשיים" חדשים

ההתפלגות המתוארת לעיל אינה מובהקת כבעבר. עם הגידול הניכר במספר הנשים העובדות (מ-9.3 אחוזים ב-1970 ל-48 אחוזים היום) והנתח המרכזי שהן מהוות בכוח העבודה, מתקיים תהליך מואץ של כניסת נשים למקצועות גבריים. תהליך זה של חדירת נשים למקצועות גבריים עד ליתר ייצוג נשי בו, מכונה בשפה הסוציולוגית "פמיניזציה של מקצועות".

"בישראל, בארצות הברית ובצרפת, 86 אחוזים מכלל האחיות והאחים הן נשים"

כיום, מחצית ויותר מן המועסקים בענפים גבריים בעבר - יחסי ציבור, רפואה ומשפטים - הן נשים. כך בישראל וכך במדינות מתקדמות אחרות. שורש השינוי הוא ההשכלה. ואכן, מעל ל-50 אחוזים מכלל הסטודנטים ללימודי משפטים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל הן נשים, וכן 49.8 אחוזים מלומדי הרפואה.

דוגמאות אלה עשויות היו לרמז על תהליך כולל של איזון בין המינים בשוק העבודה; אלא שלא כן הדבר. מבט מעמיק יותר מגלה שתי תופעות נלוות המשבשות במידה רבה את התמונה החיובית המצטיירת לכאורה. תופעה אחת היא איבוד הסטטוס של מקצועות שעברו פמיניזציה; כלומר, במקצועות שבהם הופר האיזון לטובת הנשים הובחנו, בעקבות זאת, הרעות בשכר ובתדמית המיוחסת לאותו מקצוע.
את התופעה השנייה אפשר להציג תחת הכותרת "פמיניזציה חלקית במקצועות אחדים": בישראל ובעולם נשים תופסות יותר ויותר תפקידים במקצועות החופשיים, אך לא במקצועות הצווארון הכחול. גם במקצועות החופשיים, אך לא במקצועות הצווארון הכחול. גם במקצועות החופשיים שעברו פמיניזציה אנו עדים לריבוד מגדרי, כאשר נשים נושאות בתפקידים היוקרתיים פחות והגברים בתפקידים היוקרתיים יותר. כך למשל בתחום הבריאות שנרשמת בו עדיפות ניכרת לנשים, רוב הנשים מועסקות כאחיות, כאורתופדיות וכסייעות, בעוד שרוב הרופאים הם גברים. גם בקרב הרופאים המומחים, שהם השכבה היוקרתית והמתוגמלת יותר מבין הרופאים יש מיעוט לנשים (יש לציין כי פילוח גילאי בין גברים לבין נשים במקצוע הרפואה מספק תמונה שוויונית יותר בגילאים הצעירים - פועל יוצא מן הגידול במספר הסטודנטים לרפואה). דוגמאות נוספות מצויות במקצוע עריכת הדין, שבו מובחן יותר הייצוג הנשי בפרקליטות, המתוגמלת פחות מבחינה כספית, לעומת המשרדים הפרטיים שם קיים תת-ייצוג של נשים.

בידול מקצועי

יש לציין כי תהליך הפמיניזציה של מקצועות לא ערער את החלוקה בין מקצועות "גבריים" לבין מקצועות "נשיים". ריכוזן של מרבית הנשים העובדות במספר מקצועות מצומצם - מה שמכונה בידול מקצועי - נותר המאפיין המגדרי המרכזי של שוק העבודה. מבחינה זו לא חל שינוי של ממש בעשורים האחרונים, והעלייה המשמעותית בשיעור הנשים העובדות בשלושת העשורים נותבה למקצועות הנשיים המסורתיים (אותו אחוז שהצטרף למשלחי היד החופשיים לעיל, הפך גם אותם למקצועות "נשיים").
ואכן, מרבית הנשים העובדות כיום במדינות המפותחות מועסקות בענפי השירותים (שירותים חברתיים, בריאות ורווחה, מנהל וחינוך). רוב הנשים העובדות במדינות המתפתחות מועסקות בענפי השירותים והתעשייה הקלה (טקסטיל ואלקטרוניקה). כך אפשר לראות כי ברוב המדינות (מתועשות ומתפתחות כאחד) מתקיים דפוס דומה של בידול מקצועי, שבו יש יותר ייצוג של נשים בעבודות שירות ויותר ייצוג של גברים בתעשייה הכבדה ובניהול.

בכל מדינה אפשר למצוא נתונים מפורטים המעידים על בידול מקצועי, לדוגמה: בישראל, בארצות הברית ובצרפת, 75 אחוזים מכלל האחיות והאחים הן נשים; בארצות הברית 92.0 אחוזים מבין הדיאטיקנים הן נשים, ו-94.3 אחוזים מבין העוסקים בהוראה הן נשים.
תופעת הבידול המקצועי עולה גם מסיכום נתונים השוואתיים שדווחו על-ידי המשרד לסטטיסטיקה של מועצת אירופה ומרשם האוכלוסין האמריקני לשנת 1000 - לפיהם שני שלישים מן הגברים בארצות הברית מועסקים ב-29 מתוך 108 משלחי יד, שהוגדרו לצורך המחקר. באירופה, אותו שיעור של גברים מועסק ב-30 משלחי יד. לעומת זאת, שני שלישים מן הנשים בארצות הברית מועסקות ב-21 משלחי יד; ובאירופה רוכז אותו שיעור של שים ב-18 מקצועות בלבד.
בחינה מדוקדקת יותר של מדינות אירופה מגלה ממצאים מעניינים נוספים: דווקא במדינות הסקנדינביות ניכר יותר הבידול המקצועי; בעוד שבמדינות הדרום אירופיות, בעיקר באיטליה וביוון, השוויוניות בפיזור המקצועי של נשים וגברים רבה יותר. הסבר אפשרי לכך הוא כי במדינות הנורדיות אחד ממקורות התעסוקה המרכזיים הם שירותי הרווחה, שהתפקידים שהם מציעים נחשבים לתפקידים "נשיים"; ואילו במדינות הדרום-אירופיות יש מיעוט של משלחי יד בעלי תדמית מובהקת "נשית" או "גברית".

תקרת הזכוכית

גם כאשר מצויים גברים ונשים באותו מקצוע - הוראה למשל - אפשר לראות יותר ייצוג של נשים בדרגים הזוטרים ובדרגי הביניים, ויותר ייצוג של גברים בדרגים הבכירים ובדרגי הניהול. מצב זה מכונה בספרות "תקרת זכוכית", מונח המתייחס למכשול הנסתר אך המוחשי להתקדמותן של קבוצות מיעוט -נשים או קבוצות מיעוט אחרות - בפירמידת ההיררכיה של מקצוע העבודה, גם אם השכלתם והכשרתם מתאימה לקידום.

הנתונים על המועסקים בשירות המדינה, שנשים הן 64 אחוזים מעובדיו אך רק 27 אחוזים מבכיריו (על אף היותן משכילות יותר), מספקים תמונה ברורה המאשרת אמירה זו. מבט נפרד על המשרדים השונים חושף פערים עמוקים עוד יותר: במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה למעלה ממחצית העובדים הן נשים, אך רק שבעה אחוזים מבין הבכירים הן נשים. במשרד החינוך 75 אחוזים מן העובדים הן נשים, אך רק 31 אחוזים מהן מצויות בדרגות הבכירות.
מצב זה הוכר בחקיקה ובפסיקה בישראל כמצב לא-נורמטיבי שיש לשנותו באמצעות מדיניות ההעדפה המתקנת. חוק שירות המדינה (מינויים) קובע חובת ייצוג הולם לנשים, תוך שימוש באמצעים של העדפה מתקנת. תיקון החוק ב-2000 הטיל על כל שר, מנכ"ל או מנהל אגף חובה לפעול לקידום הייצוג ההולם לנשים. החוק מחייב גם דיווח שנתי לוועדת החוקה של הכנסת על ייצוג נשים.

שתי החלטות של בית המשפט העליון יצרו בסיס מוצק לקידומן של נשים לתפקידי ניהול. בראשונה (בג"צ 453/94) נקבעה חובת ייצוג הולם לנשים במינוי לדירקטוריונים; בשנייה (בגצ 2754/02) נקבע לטובת אותה עותרת - שדולת הנשים בישראל - כי יש לתת ביטוי לייצוג הולם של נשים גם במינוי מנכ"לים לחברות ציבוריות, ובכלל זה חיפוש פעיל של נשים למשרות אלה. בד-בבד הוציא היועץ המשפטי לממשלה הנחיה כזו למשרדי הממשלה.

תרבות וכלכלה

הסיבה לתופעת הבידול המקצועי של נשים ותת-הייצוג במשרות בכירות נחלקות ככלל לגורמי "ביקוש" ולגורמי "היצע". בגורמי הביקוש נמצא את העדפותיהן של הנשים בבחירת מקצוע; בגורמי ההיצע נמצא את העדפות המעסיקים להעסיק נשים או גברים בתפקידים שונים.

העדפות אלה אינן מנותקות מן הסביבה. אפשר להסבירן במונחים כלכליים: המעסיקים חותרים באורח רציונלי למקסם את הרווח שלהם; ואכן נשים צוברות פחות שנות ניסיון, ויש פחות נשים בעלות הכשרה מתאימה לתפקידים הטכניים כנגד זאת באותה תאוריות המגדריות, המצביעות על השכלתן העודפת של נשים, הכשרתן וניסיונן, שבמקרים רבים אינם נופלים מאלה של מתחריהן הגברים, ותולות את שורשי הבידול המקצועי בתדמית ובדעות קדומות של המעסיקים והפנמה של הללו אצל הנשים. מעסיקים נוטים לייחס לנשים תכונות ייחודיות חיוביות ושליליות כמו אמפתיה, רגשנות ונחיתות פיזית, המכתיבות את אופן ההקצאה של התפקידים המוצעים להן ואת מסלולי התקדמותן. סטראוטיפים בדבר משלחי יד משפיעים גם הם על העדפות הנשים. משום שנמצא כי נשים וגברים מחזיקים באותן תדמיות לגבי מקצועות שונים, הרי שגם הנשים תורמות להנצחת הבידול המקצועי שלהן.

גם בהתייחס לחלוקת נטל העבודה המקובלת במרבית החברות המפותחות, ניכר כי "העדפותיהן" של נשים הן בבחינת אילוץ. נשים עובדות נושאות לרוב בנטל כפול: עבודות מחוץ לבית, וכן עיקר האחריות למשק הבית, בכלל זה גידול הילדים. מצב זה מעודד העדפה מאולצת לעבוד קרוב לבית, בחלקיות משרה ובמגזר הציבורי המבטיח תנאים סוציאליים נוחים לנשים אחרי לידה ולאימהות לילדים צעירים. מגבלות אלה, לצד לידות הקוטעות את רצף העבודה, מונעות מנשים להשיג את הניסיון או לזכות בתגמולים ובהשתלמויות שזוכים להם גברים, ובדרך זו הן נדחקות מן המירוץ להתקדמות. כך נוצר גם מעגל קסמים שבו מצפים מן הנשים, כמפרנסות שניות המספקות את המשכורת הנמוכה יותר, לשהות בבית שעות ארוכות יותר ולמלא את מרבית תפקיד ניהול משק הבית.

כל זה היה עשוי להיות בעל משמעות מוגבלת, לולא עבודות שונות היו גם מוערכות בצורה שונה ומתוגמלות אחרת. מסיבה זו נהוג לראות בבידול המקצועי של נשים סממן מובהק לאי-שוויון בין המינים. לפערים בשכר יש השפעה של ממש על רווחת חייהם של המועסקים, על עוני וגם על הדורות הבאים, בשל הנטייה להשקיע יותר בהשכלתם של בנים מאשר בהשכלתן של בנות בגלל התשואה הגבוהה יותר הצפויה מכך. נזק כלכלי הנובע מן הגידול המקצועי הוא גם נזק כללי, כאשר שוק העבודה כולו יוצא נפגע מן ההימנעות למיצוי ההון האנושי הגלום בו.

יש גם חדשות טובות: מחקרים אבחנו כמה משתנים בעלי השפעה על רמת הבידול המקצועי - אחדים תרבותיים-מקומיים, כמו מספר משלחי היד הנחשבים נשיים או גבריים בחברה מסוימת, וקיומם או היעדרם של ערכים פטריארכאליים בחברה נתונה. השפעות אחרות הן מגמות בין-לאומיות המורגשות בכל חברה מפותחת: עלייה ברמת ההשכלה של נשים, וצורכי התחרות של השוק המקומי בזירה העולמית. כאן נמצא כי ככל שרמת ההשכלה של נשים עולה מצטמצם הבידול המקצועי, ואף הופך למותרות כאשר דרושים אנשים מקצועיים רבים ככל האפשר כדי לעמוד בתחרות עם שווקים זרים. אם מגמות אלה תצלחנה במשימה הקשה של דחיקת תדמיות מגדריות מקפחות, הרי שאנו צפויים להשתלבות מוצלחת יותר של נשים בשוק העבודה בעתיד.

הכתוב מבוסס על:

• על מצב הנשים בשירות המדינה - www.civilservice.gov.il///women/women.htm

• נשים בישראל - ריכוז נתונים ומידע 2002, שדולת הנשים בישראל, המרכז למידע ולחקר מדיניות.

• השנתון הסטטיסטי לישראל - 2003, הלשכה לסטטיסטיקה - לוחות נבחרים.

• סבירסקי, שלמה, אתי קונור, ירון יחזקאל, ברברה סבירסקי, נשים בשוק העבודה של מדינת הרווחה בישראל, תל אביב: מרכז אדווה, 2001.

• לשכת הסטטיסטיקה של ארגון העבודה הבין-לאומי - www.laborsta.ilo.or