העולים מרוסיה אינם יורדים מן הארץ יותר מכל קבוצת הגירה אחרת

העלייה לישראל היא מקרה פרטי של הגירה מרצון, וטיבן של הגירות מרצון בכל העולם הוא שהן מלוות תמיד בגל נגדי, של ירידה מרצון, שהרי מה שמניע בדרך כלל את ההגירה מרצון הוא השאיפה לשפר את איכות החיים והביטחון האישי, וזו אינה מתממשת בהכרח: המהגר יוצר לעצמו תמונת מציאות שאליה הוא שואף, אך במקרים רבים בבואו לממש את התמונה הזאת הוא נתקל בקשיים שלא שיער ובמציאות שונה מזו שיצר לעצמו, ועל כן מהגרים רבים חוזרים 'הביתה'. זוהי תופעה כלל-עולמית ידועה: כך קרה למאות אלפי איטלקים שהיגרו לארצות הברית. כך קורה לחלק ניכר מהמהגרים הטורקים לגרמניה החוזרים הביתה אחרי התנסויות קשות בהסתגלות לגרמניה, וכך גם חוזרים הביתה יפנים, סינים, הונג-קונגים, פולנים, בריטים ואחרים.

ישראל אינה יוצאת דופן. אל כל גלי ההגירה לישראל (מארצות שהיה אפשר לחזור אליהן) נלוו גלים חוזרים של עזיבת הארץ. מרבית העולים לארץ בעלייה השנייה עזבו את הארץ – חלקם חזרה לרוסיה ואחרים לארצות הברית, לדרום אמריקה ולארצות אחרות. הרבה מעולי גרמניה שנאלצו לברוח מגרמניה חזרו אליה בתום מלחמת העולם השנייה.

בשנים 1990–2006 עלו לארץ כמיליון עולים מרוסיה. מהם עזבו את הארץ כשמונים אלף, שהם כ-8%–10%. שיעור היורדים מקרב העולים מארצות הברית עבר את ה-50% – מבחינתנו זהו כישלון צורב, אם כי לא מפתיע. מאידך מעטים בלבד חזרו לארגנטינה, לבריטניה ולמרוקו. הנתונים מראים אפוא שיהודי רוסיה לא רק שאינם יורדים מהארץ יותר מעליות אחרות אלא שאחוז הירידה שלהם לא כל כך גבוה בהשוואה לעליות אחרות, ועובדה זו סותרת את הנחת היסוד של פיליפוב.

יש להבין גם שבעניין העלייה הרוסית נוצר צירוף נסיבות מיוחד מאוד, שאין לו תקדים היסטורי: הגל הגדול של העלייה הרוסית התרחש בשנים 1990–1996, תקופה של תוהו ובוהו ברוסיה החדשה, של אי-ודאות, חששות גדולים מאנטישמיות ושאיפה לצאת לעולם החופשי. לא עבר זמן רב ועל רוסיה השתלט פוטין והחזיר את הסדר על כנו. הפטרודולרים מכניסים לרוסיה הון עתק, והוא שינה בבת אחת את המצב הכלכלי, בעיקר בערים הגדולות, שבהן נהגו ונוהגים להתגורר היהודים. אין פלא שממצב של ארץ דוחה יהודים הפכה רוסיה והייתה לארץ מושכת יהודים, ואכן יהודים רוסים רבים מתפתים לחזור לנוף מולדתם.

בשנת 2007 אין בין יהודי רוסיה רצון לעלות לארץ, ואת הסיבות לכך צריך לחפש בפריחה של רוסיה ולא בגורמי הדחייה של ישראל. בנסיבות כאלה, יש לראות דווקא הצלחה גדולה בעובדה שמרבית העולים מרוסיה (כ-800,000 נפשות) נותרו בארץ!

אשר לממדי ההצלחה בקליטת יהדות רוסיה, אני יכול לומר רק על פי מראה עיניי ותחושותיי, ולא על סמך מחקר כמותי, כי אני מוצא את עולי רוסיה באוניברסיטות, חלקם בעמדות מפתח, אני מוצא אותם בעולם הרפואה, בעולם התעשייה וגם בצה"ל וביתר מערכות הביטחון ורואה את המונופול שלהם בעולם המוזיקה בישראל. יש להם שליטה, כמעט מוחלטת, במגזר המסחרי-קמעוני בכל הרמות; יש להם עיתונות ענפה והם מחזיקים בעמדות כוח פוליטיות במפלגות שונות. צר לי שהעיתונות הזולה הדגישה בכל הנוגע לעלייה זו דווקא את הזונות, השיכורים או את המפיה ולא את עצמתה של יהדות רוסיה.

לסיכום, אני דוחה את כל טיעוניו של פיליפוב וחושב שבסופו של דבר יהודי רוסיה נקלטו בישראל בצורה מניחה את הדעת.

פרופ' ארנון סופר הוא ראש קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה באוניברסיטת חיפה.